היום לפני 170 שנה, 27/8/1856, הגיש וויליאם הנרי פרקין (William Henry Perkin) בקשת פטנט על תהליך ייצור צבע שלא היה קיים קודם לכן בעולם: הצבע הסגול. הסיפור שמאחורי הגילוי או ההמצאה הוא אחד מסיפורי המקריות המפורסמים בתולדות המדע – ודוגמה מצוינת לכך שלפעמים הכישלון הוא הדרך אל ההצלחה.
פרקין היה עוזר מחקר במכללה המלכותית לכימיה בלונדון. בחופשת הפסח שלו, בשנת 1856 כשהוא בן 18 בלבד, קיבל עבודת בית: למצוא דרך זולה וישימה לייצר קינין – התרופה היחידה שהייתה קיימת אז נגד מלריה. באותה תקופה קינין הופק מקליפת עץ, בתהליך יקר ומסורבל.
פרקין, שעבד במעבדה מאולתרת בעליית הגג של בית הוריו בלונדון, החל להתנסות באנילין – נוזל שקוף שמופק מזפת פחם, שהייתה תוצר לוואי סמיך ושחור של תאורת הגז הוויקטוריאנית. באמצע המאה התשעה עשרה ההבנה על המבנה המולקולרי היה בחיתוליו : גם קינין וגם אנילין הכילו פחמן, מימן וחנקן. פירקין חשב שאם הוא יוסיף חמצן לאנילין יתקבל קינין.
התוצאה הייתה שונה לגמרי: גוש שחור וסמיך. פרקין המאוכזב שפך אותו לכיור וניסה לשטוף עם אלכוהול. הכיור הפך מיד לסגול – וכך גם מטלית שבה ניגב אותו. הוא גילה שהחומר שנוצר צובע גם משי בגוון סגול עשיר.
בלי לתכנן זאת, פרקין גילה את הסגול ובבת אחת גם המציא את הצבע הסינתטי הראשון בעולם – והוא היה סגול! עד אז, הדרך היחידה להשיג צבע סגול הייתה להפיק אותו מחלזוני ים מהים התיכון, תהליך יקר ומייגע להחריד (נדרשו למעלה מ-10,000 חלזונות כדי לצבוע פריט לבוש אחד בודד).
בתחילה פרקין קרא לתגלית שלו "ארגמן צורי", על שם צבע האינדיגו העתיק המפורסם, אך עד מהרה בחר בשם הצרפתי המהודר יותר – מוב (mauve), ובשמו הרשמי: מוביין.
ב-26 באוגוסט 1856 פרקין הגיש את בקשת הפטנט על התהליך, ותיאר אותו בפירוט רב עד כדי כך שכימאים מודרניים ניסו לשחזר את הניסוי שלו במדויק.
המוביין הפך לאחד הצבעים הראשונים בעולם שיוצרו והופצו בהצלחה מסחרית. פרקין עזב את לימודיו, ובעזרת הלוואה מאביו הקים מפעל לייצור הצבע. מעבר לכך שהפך אותו לעשיר, התגלית שלו יצרה תעשייה חדשה לגמרי – והפכה את זפת הפחם מפסולת תעשייתית לחומר גלם יקר ערך. לא עבר זמן רב עד שצבעים סינתטיים שינו את התעשייה הכימית כולה ואת אופן ההתלבשות של העולם המערבי.
עובדה משעשעת: המלכה ויקטוריה עצמה לבשה שמלה שנצבעה במוב של פרקין ב-1862, ובכך הציתה טרנד אופנתי של ממש – "שיגעון המוב" (mauve mania).
סיפורו של פרקין הוא תזכורת מרתקת לכך שרבות מהפריצות המדעיות הגדולות ביותר בהיסטוריה קרו לא למרות הכישלון, אלא בזכותו. לפעמים סקרנות של נער יכולה לשנות תעשייה שלמה.