אמא שלי, נולדה 1/3/1941 בתל אביב. כשאמא שלי נדלקה על שיר, מוזיקה, אז היא הייתה מסוגלת במשך חודשים לשמוע אותו שוב ושוב ברצף. לכבוד 1/3/2024, יום ההולדת, הכנתי סרטון קצר עם קטעים משירים ומנגנות ששמעתי בילדותי ברצף בתקופות שונות. מי שרוצה השירים המלאים בהמשך.

למי שרוצה את השירים המלאים הנה סרטונים מ YouTube:

הראשון Miriam Makeba – Forbidden Games – Live

https://www.youtube.com/watch?v=P8nyffS-2Ds

השני Mary Hopkin – Those Were The Days

https://www.youtube.com/watch?v=JnxTT7XXMPA

מאפריק סימון, אפאנאנה (אמא שלי אהבה גם את ראמיה):

https://www.youtube.com/watch?v=IeX_eRBSgxI

ועתה שניים של Herb Alpert – The Tijuana Brass הראשון Tijuana Taxi והשני The Lonely Bull

https://www.youtube.com/watch?v=lbbsFzPObLk
https://www.youtube.com/watch?v=UYJtU6WV_J4

1492 Conquest of Paradise • Main Theme • Vangelis

https://www.youtube.com/watch?v=aCynyt9z8CQ

ועתה לישראלים, שושנה דמארי, אור בהתחלה:

https://www.youtube.com/watch?v=-GIcUpr0d60

אילנית ויום חולין:

https://www.youtube.com/watch?v=4oQY2Xu_w9s

ואחרון רוצי שמוליק של אריאל זילבר:

https://www.youtube.com/watch?v=FMh_1FuJPpE

סיימתי עם השיר של אריאל זילבר, כי הוא נגמר בשורה "כן הלילה לא צריך יותר לחלום" כאשר שמוליק עליו היא חולמת בלילה וחולמת בהקיץ כל יום חזר. מי ייתן וכולנו נוכל לומר את זה על כל אחד ואחת על השמולק/ה שלו/שלה!

כשפרצה מדינת ישראל – היו גם שבע צבאות של מדינות ערביות שפרצו לגבולות המדינה ושיטת בחירת "הממשל" נשענת במידה רבה על מודל פרלמנטרי שיובא מתקופת המנדט הבריטי – באופן זמני. הגיע הזמן לבחון מחדש הנחות יסוד שהתקבלו לפני עשרות שנים. אחרי 80 שנה – ישראל צריכה להבין שהיא כבר לא כפופה למלך הבריטי.

השיטה הנוכחית: הציבור בוחר כנסת, לא ממשלה

השיטה הנוכחית נולדה כבחירות לוועדה מכוננת שהייתה אמורה להכין חוקה תוך שנה. בפשרה, הידועה כפשרת הררי, הפכו את הבחירות לבחירות לרשות המחוקקת: הכנסת. האזרח הישראלי מצביע עבור רשימה ולפי מפתח שמבוסס על אחוז חסימה, וחלוקה לפי יחס קולות וחלוקת שאריות (לפי חוק באדר-עופר). אין בכלל לבוחר הישראלי אפשרות להשפיע על הרשות המבצעת או הרשות השופטת.

שתי הרשויות האלה למעשה לא "נבחרות" אלא נקבעות בעסקאות. הממשלה נוצרת כתוצאה מהסכמים פוליטיים המתגבשים לאחר הבחירות. מה שקובע הוא למי יש יותר מה לתת ולקחת ולא רצון הבוחר. לעתים זהות הממשלה שונה מאוד מן הציפיות שהיו לבוחרים בעת ההצבעה. עוד בעיה חמורה במצב הדברים הזה שלמעשה ראש ממשלה בישראל מנהל משברים קואליציוניים ולא את הרשות המבצעת. הטענה של ה"דיפ סטייט" מבוססת על העניין הזה – תראו מה קרה לתקציב מיגון הצפון: כל החלטה מחזיקה מעמד עד המשבר הקואליציוני הבא. גם ככה הישראלים לא אוהבים לתכנן, ולמעשה הרשות המבצעת מכבה שריפות ולא מבצעת שום דבר.
גם השופטים ברשות השופטת נבחרים בשיטת העסקאות, כאשר כאן מדובר בוועדה לבחירת שופטים המונה 9 חברים: שלושה שופטי בית משפט עליון, ארבעה חברי כנסת ושני חברי לשכת עורכי הדין. זה אולי התאים כשהיו כאן 600 אלף אזרחים, היום יש כבר עשרה מיליון.

איך הגענו עד הלום?

למעשה מדובר בחיקוי, לא מוצלח, של השיטה הפרלמנטרית הבריטית. אולם, חשוב לזכור, כי גם בתקופת המנדט לא יובאו לכאן כל מרכיבי המערכת הבריטית – בייחוד בכל הנוגע לעובדה שיש לבריטים מלך. בניגוד לאזרח הבריטי, לתושבי פלשתינה-א"י לא הייתה אפשרות לפנות אל הכתר כמוצא אחרון במקרים חריגים. מין המפורסמות שלא נאמרו בגלוי, כי בארץ לא הונהג מוסד המושבעים המקובל במשפט האגלו-סקסי כי הבריטים סברו שהמקומיים אינם "חכמים" מספיק כדי לשבת בחבר מושבעים. לאורך השנים נוצרו  בישראל מנגנונים חלופיים לדוגמה הפנייה לכתר קיבלה מענה במעמדו הייחודי של בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ. אך שלא כמו המלך הבריטי, שופטי בג"ץ נבחרים על ידי וועדה בת תשעה בני תמותה. ברור,אם כן, שהמערכת הישראלית אינה העתק מלא של המודל הבריטי, אלא גרסה מקומית שהתפתחה בכיוון עצמאי לפעמים מתוך מניעים אישיים לא רלוונטים: כך למשל העובדה שפרקליט המדינה כפוף ליועץ המשפטי לממשלה – הינה תוצאה ישירה של יריבות אישית בין דוד בן גוריון לפנחס רוזן שהיה שר המשפטים הראשון ולא איזה ביסוס תאורטי/תאולוגי כפי שמנסים לצייר זאת בדיעבד.

הצעה: בחירות בשני שלבים

לפחות את העניין של הרשות המבצעת אני מציע לפתור בכך שיהיו בחירות בשני שלבים:

שלב ראשון – בחירת הראשות המחוקקת: הכנסת.

הציבור יבחר את הכנסת בדיוק כפי שהוא בוחר כיום. בסיום הבחירות יתברר מאזן הכוחות האמתי בין המפלגות והגושים.

שלב שני – בחירת הרשות המבצעת: הממשלה.

שלושה שבועות לאחר בחירת הכנסת, יוצגו לציבור מספר ממשלות אפשריות שיורכבו על ידי הסיעות הגדולות או הגושים המרכזיים (שתיים עד שלוש אפשרויות בלבד):

בפני הציבור יוצג כל מרכיבי הממשלה המוצעת בהרכב מלא, מי מוצע להיות:

  • ראש הממשלה
  • סגן ראש הממשלה
  • שר הביטחון
  • שר האוצר
  • שר המשפטים
  • שר החינוך
  • שר הפנים
  • תפקידי משנה מתוך רשימה סגורה: שר הכלכלה תחת משרד האוצר, שר לביטחון פנים תחת שר הביטחון ושר ספורט במסגרת משרד החינוך. אפשר לחשוב על שר פנים-צפון, שר פנים-מרכז ושר פנים-דרום תחת שר הפנים. אפשר לצרף עוד אנשי מפתח כמו פרקליט המדינה תחת שר המשפטים. בפני הציבור יהיו שתיים או שלוש חלופות כך הציבור יוכל לבחור את הממשלה שהכי מתאימה לדעתו בין החלופות המוצעות.

מה היתרון?

היתרון הוא דו צדדי – גם האזרח הבוחר ידע מה הממשלה הנבחרת. תחשבו כמה פעמים במערכות הבחירות האחרונות – כל מערכת הבחירות עסקה במי ישב עם מי ויותר חשוב מי לא ישב עם מי – כשבסופו של דבר הממשלה שהוקמה סתרה, הלכה למעשה, את כל ההבטחות של הבחירות – ולמעשה הפרו את רצון הבוחר. במקום שהממשלה תיווצר בחדרי משא ומתן לאחר הבחירות, היא תוצג באור השמש לבחירת הציבור.

יציבות שלטונית – אפשרות לתכנן תוכניות.

הממשלה שתיבחר  – תכהן לכל אורך כהונת הכנסת. מחלוקות פוליטיות לא יהפכו באופן אוטומטי למשבר קיומי המאיים על המשך כהונת הממשלה. לא כל העברת תקציב תהפוך למסחטת כספים עבור קבוצות לחץ קטנות – שכיום מקבלות תקציבים מעבר לחלקן באוכלוסיה, רק בגלל שהאצבע שלהן חשובה לקיום הממשלה. הדבר עשוי להעניק לממשלה אופק תכנון ארוך טווח יותר מעד המשבר הקואליציוני הבא.

הגבלת כהונות.

הדבר עלול ליצור ריכוזי כוח, וכדי למנוע ריכוז כוח לאורך זמן, חובה לקבוע בד בבד עם הקביעות של הממשלה לארבע שנות כהונת הכנסת, הגבלה של כהונות של חברי הממשלה:

  • לא יותר משמונה שנים רצופות באותו תפקיד.
  • מגבלות על כהונה במשלב תפקידים לדוגמה מי שכיהן כסגן שש עד שמונה שנים – יוכל להיות ראש ממשלה רק ארבע שנים.
  • מגבלה כללית של 12 שנים בכל תפקידי שר/סגן/ראש ממשלה.

מטרת ההגבלות תהיה לחזק את עקרון חילופי השלטון.

המטרה: לתת לאזרחים לבחור את בחירת הממשלה.

היום – הבחירות אינן האם הימין צודק או השמאל צודק אלא למי יש יכולת גדולה יותר לסגור עסקאות, שנעשות יקרות יותר מכנסת לכנסת. חשוב במדינה דמוקרטית שהאזרחים יבחרו מי ינהל את המדינה לאחר הבחירות – ולא שזה ייסגר למי יש "סוגר עסקאות" ממולח יותר. המודל המוצע משמר את ייצוג המפלגות בכנסת, אך מוסיף נדבך של אחריות ציבורית ושקיפות: הממשלה עצמה תעמוד לבחירת הציבור.

הגיע הזמן להתאים את הבחירות לישראל, ולא להישאר עם אדים של מערכת בחירות שלקחנו מהמנדט הבריטי, שהסתיים ב-13/5/1948.

פעם בעבר – היינו צריכים לעדכן את שער הדולר באופן ידני,
היום אפשר לקבל את שער הדולר היציג באופן מקוון:

=IMPORTXML("https://boi.org.il/PublicApi/GetExchangeRate?key=USD&asXml=true", "//*[local-name()='CurrentExchangeRate']")

אפשר גם את השער העדכני ביותר לפי המסחר בשווקים:

=GOOGLEFINANCE("CURRENCY:USDILS")

מה שאני בדרך כלל עושה זה מוסיף תא, בדרך כלל משמאל לתא שבו שער הדולר, וקובע בו checkbox (עומדים על התא ובתפריט insert בוחרים checkbox) ובתא שבו אני רוצה את שער הדולר קובע את הנוסחה הבאה:

=if(C2,IMPORTXML("https://boi.org.il/PublicApi/GetExchangeRate?key=USD&asXml=true", "//*[local-name()='CurrentExchangeRate']"),GOOGLEFINANCE("CURRENCY:USDILS"))

ואז עם אני רוצה את שער הדולר היציג, מסמן בתיבת הסימון (TRUE):

אם אני רוצה את שער המסחר ולא היציג – מבטל את הסימון בתיבת הסימון (FALSE):

אני ממליץ כשעורכים חישוב ורוצים לוודא שער עדכני – לשנות את תיבת הסימון כדי להכריח את הגיליון להביא נתונים עדכנים.

יצירת תפריט אישי:

//Creates a custom menu
function CreateMyMenu(){
  const myUi=SpreadsheetApp.getUi();
      myUi.createMenu('דואלים')
          .addItem('קפוץ לדף הפתיחה Goto Home', 'gotoHome')
          .addItem('כיוון דף RTL-LTR', 'RTLsheet')
          .addToUi();
} //of misCreateMenu()
שתי האפשרויות בתפריט:
קפיצה ללוח בקשה:
function gotoHome(){
const allSheets = SpreadsheetApp.getActiveSpreadsheet().getSheets();
if (allSheets.length>0){
      allSheets[0].getRange('A1').activate();
  } else {
      Logger.log("Error from gotoHome():Spreadsheet contains no sheets.");
  }
}//of gotoHome()
החלפת כיוון הגליון:
function RTLsheet() {
  var curDir=CUR_SS.getActiveSheet().isRightToLeft();
  CUR_SS.getActiveSheet().setRightToLeft(!curDir);
}//of RTLsheet()
עכשיו להוסיף בראש את הוספת התפריט בעת פתיחת הקובץ:
function onOpen() {
     CreateMyMenu();
      gotoHome();
}//of onOpen()
תאריך נוכחי בפורמט ישראלי (dd/mm/yyyy):
function currentDate() {
      var now = new Date();
      var timeZone = 'Asia/Jerusalem';
      var format = "dd/MM/yyyy";
  return Utilities.formatDate(now, timeZone, format);
} //of currentDate()

למה גיבוי

 

רגע אחד, הענן הוא לא גיבוי? למה חייבים גיבוי לענן?

אז הענן טוב כל עוד יש גישה אליו. ואם "בירון" או אחת מהחברות שלה הגיחו ופתאום ברק פגע והמחשב לא מתניע. או שאחד משדרני החדשות החליט לבדוק דווקא את הטלפון שלכם במי מלח. שלא נדבר, חלילה וחס, אבל בכל זאת אנחנו בישראל ואיזה טיל חות'י או גרוע מזה טיל איראני נחת קרוב מדי והכל נעלם. כל התמונות כולל זאת של הילד הראשון עומד. כל המסמכים החשובים, כל הפרויקטים מהעבודה, הקבצים העסקיים. רשימת מי מה מה למסיבת חנוכה בגן – הכל! אין – מה נקרא "שבר ענן".

חוק 3 – 2 – 1 של הגיבוי

הכלל המינימליסטי הוא כלל ה 3 – 2 – 1 :

3 זה שלושה עותקים : לשמור שלושה עותקים. הרעיון לבצע את הגיבוי באופן קבוע, נניח כל חודש. אז לשמור עותק גם משתי הפעמים האחרונות  – יחד עם הנוכחי זה שלושה דורות.

2 זה המדיות – גיבוי אחד בענן, שזה סוג אחד של מדיה, אז עותק על הדיסק הקשיח במחשב שזה סוג שני של מדיה. הכלל מדבר על המינימום, אני ממליץ עוד עותק על דיסק קשיח חיצוני כדי שניתן יהיה לעמוד גם בכלל 1.

1 זה גיבוי אחד לא במקום הרגיל. אם הגיבוי הרגיל הוא על המחשב האישי בבית אז גיבוי אחד על דיסק קשיח בעבודה. אם הגיבוי על המחשב הנייד שמתנייד מהבית לעבודה – אז כונן קשיח אצל אמא של הגרושה (היכן ששמורים גם הדולרים על פי הכריכה של ספרו של א.קישון "פרטציה אהובתי").

גיבוי לענן Google

אז נתחיל מגיבוי לנתונים שלנו בענן של גוגל: כל מי שמשתמש ב gmail, כל מי שיש לו טלפון חכם אנדרויד, סביר להניח שכל אנשי הקשר, התמונות היומן – הכל מקושר לחשבון גוגל. השלב הראשון הוא לגלוש ל https://takeout.google.com:

https://takeout.google.com/
https://takeout.google.com/

כשנכנסים חשוב להיכנס לחשבון (ראה צד ימין למעלה):

לבטל בחירה של כל השירותים – אין צורך בגיבוי של כולם. המלצה שלי לגבות בנפרד את התמונות, הדוא"ל, היומן ואנשי הקשר, הכונן drive. אפשר להכנס שוב פעם ל takeout. אז בפעם הראשונה לגבות את הדוא"ל (gmail) בפעם השנייה את היומן ואנשי הקשר, בפעם השלישית את התמונות וכך הלאה.

הערב בשמונה וחצי לפני 26 שנה, 18/12/1999 הפכתי לאבא.

אמא שלו הלכה לשחק בקבוצה הביתית, ובדרך גרמה לבן שלי לא לדבר איתי. אין ספק שבמאבק המשפטי היא ניצחה – אבל למה, למה לגרום לבן שלי לא לדבר איתי.
אני יודע שצריך שניים ל"טאנגו" ומאמץ המאבק  – לא הייתי שם "מלא-מלא" לבני. לא לבכור ולא לאחיו.
אבל למה לא לדבר ?

אני מבין שאתה כועס  – אבל זו הסיבה העיקרית שאתה חייב וצריך לדבר איתי. תגיד לי מה כואב. אני יודע שאני, כאבא, אחראי. אני מוכן להקשיב ולקחת אחריות  – לא על הדברים שהכניסו לך לראש (!), אלא אחריות על מה שהיה באמת, כולל "פאשלות" שלי.

תן לי את האפשרות לדבר איתך, לקחת אחריות על מה שהיה.אני האבא, אני אחראי! אבל להיות בנתק. עשר שנות נתק הם עונש אכזרי ובלתי מידתי.

בפארפראזה על מילות השיר "גשם" של יעקב גלעד:

אני רוצה לשמור עלייך ועלי
עשור עבר עלינו בלי לדבר
בחוץ יורדים עכשיו גשמי ברכה
ואני בוכה, ואתה לא מדבר.

ספר לי מה כבד עלייך!
את כל מה שחבוי בך ונרדם
אני אמחה דמעותיי ואגרש כעסך
ורק שלא נבכה על זה עוד לעולם.

יש מקום לדאגה
אתה לא לבד
עכשיו קח יוזמה וצור קשר
ואני בוכה, ואני בוכה.

עצוב לי, כי היום, בהצטרפות תאריכית קוסמית, בבוקר נר רביעי של חנוכה לפני ארבע שנים נפטרה אימי. והתאריך הלועזי, 18/12/2025 הוא יום ההולדת העשירי שאני לא יכול להתקשר לבכורי ולהגיד לו: מזל טוב, אוהב אותך עד הירח וחזרה.

טום אבא (אני) מתגעגע אליך. אבא (אני) רוצה לדבר איתך.

 

יום כיפור תשפ"ו עבר, למעשה עברו י"ב ימי כיפור, ואני מבקש סליחה. כי עברתי לסדר היום מבלי שהדר חזר. כי לא שמתי פתק עם מספר הימים, 4,118 ימים או 98,850 שעות מאז אותו שישי שחור:  1/8/2014!

"כֹּה אָמַר יְהוָה עַל-שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי עַזָּה וְעַל-אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ" (עמוס א 6).

ביום כיפור אנו נושאים תפילה (וידוי ליום כיפור נוסח אשכנז):

"אָנָּא ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, תָּבֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתֵנוּ, וְאַל תִּתְעַלַּם מַלְכֵּנוּ מִתְּחִנָּתֵנוּ. שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ עַזֵּי פָנִים וּקְשֵׁי עֹרֶף, לוֹמַר לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ — צַדִּיקִים אֲנַחְנוּ וְלֹא־חָטָאנוּ, אֲבָל חָטָאנוּ עָוִינוּ פָּשַׁעְנוּ, אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ וְאַנְשֵׁי בֵיתֵנוּ.

חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא־כִסִּיתִי, אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַה', וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה:

אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ, גָּזַלְנוּ, דִּבַּרְנוּ דֹפִי וְלָשׁוֹן הָרָע, הֶעֱוִינוּ, וְהִרְשַׁעְנוּ, זַדְנוּ, חָמַסְנוּ, טָפַלְנוּ שֶׁקֶר וּמִרְמָה, יָעַצְנוּ עֵצוֹת רָעוֹת, כִּזַּבְנוּ, כָּעַסְנוּ, לַצְנוּ, מָרַדְנוּ, מָרִינוּ דְבָרֶיךָ, נִאַצְנוּ, נִאַפְנוּ, סָרַרְנוּ, עָוִינוּ, פָּשַׁעְנוּ, פָּגַמְנוּ בְּאוֹת בְּרִית־קֹדֶשׁ, צָרַרְנוּ, צִעַרְנוּ אָב וָאֵם, קִשִּׁינוּ עֹרֶף, רָשַׁעְנוּ, שִׁחַתְנוּ, תִּעַבְנוּ, תָּעִינוּ וְתִעְתַּעְנוּ, וְסַרְנוּ מִמִּצְוֹתֶיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ הַטּוֹבִים וְלֹא־ שָׁוָה לָנוּ. וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל־ הַבָּא עָלֵינוּ, כִּי־אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ:

מַה־נֹּאמַר לְפָנֶיךָ יוֹשֵׁב מָרוֹם, וּמַה־נְּסַפֵּר לְפָנֶיךָ שׁוֹכֵן שְׁחָקִים. הֲלֹא הַנִּסְתָּרוֹת וְהַנִּגְלוֹת אַתָּה יוֹדֵעַ. אַתָּה יוֹדֵעַ רָזֵי עוֹלָם, וְתַעֲלוּמוֹת סִתְרֵי כָל־חָי. אַתָּה חוֹפֵשׂ כָּל־ חַדְרֵי בָטֶן, רֹאֶה כְלָיוֹת וָלֵב. אֵין דָּבָר נֶעְלָם מִמָּךְ, וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּרַחֵם עָלֵינוּ, וְתִמְחָל־לָנוּ אֶת־כָּל־חַטֹּאתֵינוּ, וּתְכַפֶּר־לָנוּ אֶת־כָּל־ עֲוֹנוֹתֵינוּ, וְתִמְחֹל וְתִסְלַח לְכָל־פְּשָׁעֵינוּ."

ואכן במקרה של הדר לא היינו עזי פנים וקשי עורף, ויתרנו בקלות רבה מידי. אמרנו לעצמנו "רק גופה נשארה בידי חמאס" אבל נשאר חלל, חטוף חלל. החלל הזה, כמו חור שחור, שאב את כולנו.

אני מבקש סליחה, על השתיקה של 4,118 ימים. מבקש סליחה מ- 250 חטופים, שלולא השתיקה יכול ולא הייתם נחטפים. מרטין נימלר כתב:

"בְּגֶרְמַנְיָה לָקְחוּ הַנָּאצִים תְּחִלָּה אֶת הַקּוֹמוּנִיסְטִים,
וַאֲנִי לֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי, כִּי לֹא הָיִיתִי קוֹמוּנִיסְט;
וְאָז הֵם לָקְחוּ אֶת הַיְּהוּדִים,
וַאֲנִי לֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי, כִּי לֹא הָיִיתִי יְהוּדִי;
וְאָז הֵם לָקְחוּ אֶת חַבְרֵי הָאִגּוּדִים הַמִּקְצוֹעִיִּים,
וַאֲנִי לֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי, כִּי לֹא הָיִיתִי חָבֵר אִגוּד מִקְצוֹעִי;
וְאָז הֵם לָקְחוּ אֶת הַקָּתוֹלִים,
וַאֲנִי לֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי, כִּי הָיִיתִי פְּרוֹטֶסְטַנְטִי;
וְאָז הֵם לָקְחוּ אוֹתִי,
אַךְ בְּאוֹתָהּ עֵת כְּבָר לֹא נוֹתַר אַף אֶחָד שֶׁיָרִים אֶת קוֹלוֹ לְמַעַנִי."

גם אני שתקתי, לא יצאתי לכיכר, לא מחיתי, שתקתי – וחיכיתי ש"הם" – הצבא, הממשלה, הדיפסטייט, השמאל, הימין, המרכז – "הם" יחזירו. "הם" יפעלו "הם" ינחו "הם" יפעלו באופן מנהוגותי שרירותי. אבל אין באמת "הם", רק השתיקה שלי, 4,118 יום – בלתי נסלח.

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד! ; בְּחֵיקֵךְ, מְלוֹן-בְּרָכָה, מְעוֹן סֵתֶר, זֶרַע טָמַנּוּ… ; לֹא עוֹד פְּנִינֵי זְגוּגִיּוֹת שֶׁל כֻּסֶּמֶת, זֶרַע חִטָּה כְּבֵדָה, ; גַּרְגֵּר שְׂעוֹרָה חֲתוּל כֶּתֶם, שִׁבֹּלֶת-שׁוּעָל חֲרֵדָה.

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד: ; פִּרְחֵי פְּרָחִים בָּךְ טָמַנּוּ רַעֲנַנִּים וּבְהוֹד, ; אֲשֶּר נְשָׁקָתַם הַשֶּׁמֶשׁ מִנְּשִׁיקָתָהּ רִאשׁוֹנָה, ; מַצְנִיעַ חֵן עִם יְפֵה קֶלַח, קְטֹרֶת כּוֹסוֹ נְכוֹנָה. ; וְעַד שֶׁיָּדְעוּ צָהֳרַיִם בְּעֶצֶם הַצַּעַר הַתָּם, ; וּבְטֶרֶם רָווּ טַל שֶׁל בֹּקֶר בַּחֲלוֹמוֹת-אוֹר נִבְטָם.

הֵא לָךְ הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ, ; נֹעַר טְהָר חֲלוֹמוֹת, ; בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַּפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת,; וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדוֹ שֶׁתִי, אֶרֶג תִּקְווֹת יוֹם יָבֹא ; ,אֵין לָנוּ טוֹבִים מִכָּל אֵלֶּה. אַתְּ הֲרָאִית? וְאֵיפֹה?

וְאַתְּ תְּכַסִּי עַל כָּל אֵלֶּה. יַעַל הַצֶּמַח בְּעִתּוֹ! ; מֵאָה שְׁעָרִים הוֹד וָכֹחַ, קֹדֶשׁ לְעַם מְכוֹרָתוֹ! ; בָּרוּךְ קָרְבָּנָם בְּסוֹד מָוֶת, כֹּפֶר חַיֵּינוּ בְּהוֹד… ; רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד! (שאול טשרניחובסקי, תל אביב 1939).

הרמב"ם פוסק (הלכות תשובה, ספר מדע, היד החזקה להרמב"ם פ"ב י"א) "אין התשובה ולא יום הכיפורים מכפרין אלא עבירות שבין אדם למקום… אבל עבירות שבין אדם לחברו … אינו נמחל לו לעולם, עד שייתן לחברו מה שהוא חייב לו, וירצהו."

אז הדר חזר, אחרי 4,118 יום ואני, כמצוות הרמב"ם (שם י"ב) "אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו, צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו; ואפילו לא הקניט את חברו אלא בדברים, צריך לפייסו ולפגוע בו עד שימחול לו."

לאה ושמחה, בבקשה תמחלו לי.

הערה: היה קשה לי, אחרי 4,118 ימי שתיקה למצוא מילים – ואכן הפוסט מכיל יותר מילים של אחרים מאשר שלי. אחרי שתיקה של 4,118 יום, 98,850 שעות ללא מילים יש רק מילה אחת שהיא שלי באמת:  סליחה.

כל אחד יכול ליצור תבנית (Template) Microsft Word.

הנה שני סרטונים המראים כיצד אני עשיתי זאת במרץ 2025 תוך שימוש ב AI ליצירת לוגו וגופן מאתר ההנצחה לחרבות ברזל אות.חיים.

מדריך ליצירת תבנית מכתב אישי בוורד – Word Template

חלק שני – הוספת מאפיינים למסמך ושתילתם בתוכו

דגשים:

  • ממליץ לשנות את ברירת המחדל לשמירת מסמכים ותבניות.
  • שמות הספריות (folder) (file) באותיות אנגליות – אפשר ב"כרמלית" לדוגמה Kovetz כתחליף לקובץ.

 

 

"אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (משלי כח) אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים"(בבלי, גיטין, נה ע"ב).

אני יודע כי ההבנה הרגילה של סיפור קמצא ובא קמצא הוא כי מדובר ב"שנאת חינם". אבל חשוב להדגיש כי הסיפור מובא כהוכחה לדברי רבי יוחנן שאדם המקשה ליבו יפול ברעה (ציטוט ממשלי כ"ח 14: "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה.").כלומר ירושלים חרבה כי אנשים לא נהגו בהתאם לציטוט אלא נהגו בפזיזות לא אחראית.

כל אחד היה יכול למנוע את האסון, אבל לכולם בסיפור היה חשוב דברים אוויליים. רבי זכריה בן אבקולס היה במסיבה ויכול היה לפתור את הסוגיה עוד לפני שהפכה לכזה סיפר. כמו שנתניהו יכול היה למנוע מכולנו את סאגת משפט הסיגרים, לו היה שומע לעצת עורך דינו דאז, וינרוט, ומשלם 40,000 ש"ח עבור הסיגרים ובכך היה נפתר כל העניין!

והכל כבר נאמר:

"[פ] אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים. [פ] כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם.[פ] שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם.[פ] לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל  הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי. [פ] וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל-בְּדִילָיִךְ.[פ] וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי-כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה.[פ] צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה." (ישעיהו א 21-27).

רק לאחר שישיבו את שופטיך כבראשונה  – כמו אגרנט, זוסמן ולנדוי בבגץ "קול העם" 73/53). רק לאחר שישובו יעציך כבתחילה – כמו אהרון ברק בימי בגין או גלי בהרב מיארה היום. רק, ורק אז, תוכל ירושלים להתהדר בטוהר עיר הצדק. שימו לה שציון תפדה במשפט ובצדקה (ולא בצדק!).

יונתן גפן כתב את רכבת העמק (ההדגשה שלי ולא במקור):

עליתי על רכבת העמק ואין לה תחנות
הקונדוקטור אומר שהיא רצה מהר ויש לה מיליון קרונות
הליצן שבי צוחק לי, הוא יודע שאני קרקס
רציתי לשאול אם בפנים הוא עצוב אבל ידעתי שהוא יכעס

….

עכשיו מגיע שר השיטפון מחזיק מפה ורובה
מדבר על עתיד המזרח התיכון בקול מאיים ומקווה
פתאום הוא מפליט ירושלים, כולם מאבדים משקל
גם אני עומד לו ומוחא לו כפיים כי גם אני בקהל

ליד בת אל ראיתי מתנחל בארץ ישראל השכנה
עולה לרגל ותוקע דגל על הקבר של רחב הזונה
אבא תעשה לי טובה,, תגיד לי שזאת רק הצגה
כי אם זה בחיים, זה לא נעים והילד שלך משוגע

…..

מולי עומד קטן עם זקן ואומר לי שהוא בישיבה
יש לו אור בעיניים ועגיל באוזניים ועל כל שאלה תשובה
אבא תעשה לי טובה, תגיד לי שזה רק חלום
למה לא סיפרת לי שרכבת העמק לא נוסעת לשומקום

…..

אבא תעשה לי טובה, תגיד לי מה פה קורה
הסיפור שלי ידוע והסוס שלי פצוע והאקדח שלי לא יורה
עליתי על רכבת העמק ואין לה תחנות
הקונדוקטר אומר שהיא רצה מהר ויש לה שלושים קרונות."

ואני מסיים בדברי יחזקאל (ל"ג 6-11):

"[פ] וְהַצֹּפֶה כִּי-יִרְאֶה אֶת-הַחֶרֶב בָּאָה וְלֹא-תָקַע בַּשּׁוֹפָר וְהָעָם לֹא-נִזְהָר וַתָּבוֹא חֶרֶב וַתִּקַּח מֵהֶם נָפֶשׁ הוּא בַּעֲו‍ֹנוֹ נִלְקָח וְדָמוֹ מִיַּד-הַצֹּפֶה אֶדְרֹשׁ.[פ] וְאַתָּה בֶן-אָדָם צֹפֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַעְתָּ מִפִּי דָּבָר וְהִזְהַרְתָּ אֹתָם מִמֶּנִּי.[פ] בְּאָמְרִי לָרָשָׁע רָשָׁע מוֹת תָּמוּת וְלֹא דִבַּרְתָּ לְהַזְהִיר רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ הוּא רָשָׁע בַעֲו‍ֹנוֹ יָמוּת וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ.[פ] וְאַתָּה כִּי-הִזְהַרְתָּ רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ לָשׁוּב מִמֶּנָּה וְלֹא-שָׁב מִדַּרְכּוֹ הוּא בַּעֲו‍ֹנוֹ יָמוּת וְאַתָּה נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ.[פ] וְאַתָּה בֶן-אָדָם אֱמֹר אֶל-בֵּית יִשְׂרָאֵל כֵּן אֲמַרְתֶּם לֵאמֹר כִּי-פְשָׁעֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ עָלֵינוּ וּבָם אֲנַחְנוּ נְמַקִּים וְאֵיךְ נִחְיֶה.[פ] אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי-אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם-אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם-בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל."

ואני חוזר על המשפט האחרון – אין זה נכון לרצות במות הרשע – אלא להשיב את הרשע לדרך הטוב. יחזקאל מתכנן שנחזור מדרכנו הרעות. מה חבל שאין אנשי תורה בין מחליטי ההחלטות.

האיש ההוא

מילים: נתן יונתן

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא
אשר היה כערבות הבוכיות.

למרגלות ההר נולד
ליד הנחל.
בחורף שר בין ערבות בוכיות.
בקיץ בין אורות בצעי המים
לחמו שילח על פני הנחל לדגה.
מקני הסוף כרת לו עפיפון
וכשהיה לאיש
מגבעולי הערבות הבוכיות נטה סוכה,
מאבן המבצר האפורה בנה לו בית,
על מי הנחל טחנה הקים,
זרע שדות.
שלח הונו על פני הים באניות סוחר.
אך יש אשר יניח כלי מלאכתו,
ויהיה פתאום לאיש אחר.

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא
אשר היה כערבות הבוכיות.

למרגלות ההר נולד, ליד הנחל
יידוד פזור נפש על ההר או בבכאים.
ובנופלו בבוקר לא עבות אחד על אדמתו,
יקנו לו אחוזת עולם,
ליד אמות המים השקטות.
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא
אשר היה כערבות הבוכיות.
וכמו מבצר עתיק היה בסוף הדרך.

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא
אשר היה כערבות הבוכיות.

השיר בלחן ובביצוע שלמה ארצי מהתקליט "גבר הולך לאיבוד"