יש שירים שנולדים מתוך אהבה, ויש שנולדים מתוך תיאוריה פסיכולוגית שלמה. "Shout" של Tears for Fears שייך בבירור לקטגוריה השנייה, והסיפור שמאחוריו מרתק לא פחות מהשיר עצמו.

הספר שנתן להם שם

ב-1970 פרסם הפסיכולוג ארתור ג'נוב את ספרו The Primal Scream (הצעקה הראשונית), ובו הציג שיטת טיפול שטענה כי כאב ילדות מודחק הוא שורש רוב ההפרעות הנפשיות, וכי הדרך לשחרר אותו היא באמצעות הבעה רגשית גולמית וישירה – ובמילה אחת: צרחה. ג'נוב טוען בספרו שדמעות הן למעשה הביטוי הבריא לפחדים שהודחקו. עוד מוסיף ג'נוב בספרו שרק מי שמאפשר לעצמו להרגיש מחדש את הכאב המקורי יכול להשתחרר ממנו.

רולנד אורזבל וקורט סמית', שני נערים מבאת' שבאנגליה שגדלו במשפחות עם הורים גרושים וקשות יום, מצאו חיבור בספר הזה. הם הקימו צמד וקראו לו Tears for Fears, דמעות לפחדים – מינוח המופיע בספרו של ג'נוב.

"הכאב" כאלבום התבגרות

אלבום הבכורה של דמעות לפחדים היה הכאב (The Hurting ,1983). אפשר לראות בו מעין מדריך של הנערים מבאת' לתיאוריה הפרוידיאנית-ג'נוביאנית. האלבום מכיל שירים על ילדות פגועה, על הורים, על הצורך להתמודד עם כאב ולא לברוח ממנו. למרות המוזיקה אין מדובר בשירי פופ קלילים – זה מוזיקה ומילים שמדברות על טיפול נפשי – עטוף בסינתיסייזרים של שנות ה-80.

"Shout" – הצרחה הופכת להמנון

השיר צעקה (Shout,1984), מהאלבום השני (Songs from the Big Chair), הוא המשך לקונספט הטיפולי עטוף בשיר פופי וקצבי. השורה החוזרת "Shout, shout, let it all out" היא בעצם הנחיה טיפולית שהפכה לפזמון רדיו: אל תדחיק, תן לזה לצאת.
בראיונות רבים הסביר אורזבל שהשיר לא נכתב כקריאה פוליטית כפי שרבים פירשו אותו בטעות, אלא כהד ישיר לרעיון הצעקה  הראשונית לשחרור רגשי אישי.

כן טקסט פוליטי – לזרוע את זרעי האהבה

הצמד התבגר ובשנת 1989 כן הוציאו שיר פוליטי: זורעים את זרעי האהבה (Sowing the Seeds of Love). כאן הצמד שר שיר  חברתי-פוליטי ובו ביקורת על המצב החברתי -פוליטי ב"אנגליה הגדולה" (GB) תחת תאצ'ר – משטר שייצר חוסר שוויון כלכלי. השיר הזה כבר לא "צועק" את הכאב האישי אלא "זורע" מסר קולקטיבי של תקווה ושינוי. יחד עם זאת ניכר כי האמונה הבסיסית של הצמד, אורזבל וסמית', באמנות ככלי לביטוי וריפוי – בין אם זו צעקה אישית שמשחררת כאב ילדות, ובין אם זו קריאה ציבורית לזרוע ערכים טובים בעולם.

כך או כך – לדעתי המסר של הצמד מתאים גם היום: מי שרוצה להתחיל בתהליך חוויתי לשחרור הרגש האישי – אני ממליץ על סדנת "זו בחירתי". מי שרוצה לזרוע זרעי אהבה בעולם – שיבחר בבחירות הקרובות מפלגה לא מפלגת – מפלגה שאומרת מה היא תעשה אחרת, שונה וטוב. לדעתי הממשלה הנוכחית נכשלה כישלון חרוץ ואני אישית לא בוחר באף אחת מהמפלגות שהיו חברות בקואליציה. יש די מפלגות באופוזיציה לכל טעם פוליטי של ימין ושמאל, מבלי לבחור באלה שנכשלו ומסרבים להודות שנכשלו. מי שנכשל ומסרב להודות שנכשל – יפעל בדיוק באותה הדרך וייכשל בדיוק באותה הדרך. איך אמר איינשטיין (כנראה): "אי-שפיות היא לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות".