לפני מספר ימים עברה בדיחה בוואטסאפ: "נגמר לי המנוי לחדר הכושר, האם לחדש אוטומטית או ללכת קודם לראות את המקום?" מיד לאחר החיוך נזכרתי שאבא שלי אומר על זה ש"זה יכול היה להיות מצחיק אם זה לא היה כל כך עצוב!". כאחד שיצא לו לשלם עבור מנוי בחדר כושר מבלי ללכת, יותר מפעם – אני מנסה להבין איך אפשר להגיע להחלטות לשנה החדשה וגם לבצע אותן. כדי לא להשאיר את הקורא במתח הינה שתי תובנות על כיצד לקבל החלטות לשנה החדשה וגם לבצע אותן:

  1. להבין שקבלת החלטות היא תהליך – וצריך לשים דגש על התהליך לפני שמחליטים.
  2. כדי לקיים לאורך זמן החלטות לשנה חדשה – ההחלטה צריכה לכלול מערכת של מחוייבויות, בונוסים ועונשים.

תהליך קבלת החלטה

תהליך קבלת החלטה מורכב משלבים והחלטות ספונטאניות שאנחנו מקבלים, הם פשוט אותו התהליך בו דילגנו על שלבים. החלטות לשנה החדשה הן מהסוג הזה של ההחלטות, הספונטניות שאחר כך אנחנו פשוט לא מבצעים אותן – כי דילגנו על שלבים.

השלב הראשון הוא שלב ההגדרה: אנחנו חייבים להגדיר לעצמנו מהי הבעייה שההחלטה צריכה לפתור, או מה האתגר אותו אנו רוצים להשיג – הרי אף אחד לא הולך לחדר כושר כי מכשירים עם משקולות זה התחביב שלו: ללכת לחדר כושר לא דומה להליכה לקולנוע. אני מניח שהאתגר הוא שמירה על פעילות גופנית. הינה זה לקח פחות מדקה ויש לנו הגדרה ברורה. כשיש הגדרה ברורה אפשר אחר כך לבדוק כל אופציה האם היא טובה למטרה או לא (שלב רביעי) – מה שלא ניתן לעשות אם דילגנו על השלב החיוני הזה.

השלב השני הוא שלב הבנת הסביבה – איך תשפיע ההחלטה שלנו – עלינו, על אחרים בסביבה ועל החלטות אחרות שלי ושל אחרים. אני מניח שההחלטה על פעילות גופנית משתלבת עם הרצון שלי לחיות חיים בריאים יותר בשנה החדשה, אם כך הדבר, יכול להיות שאני צריך לשלב את ההחלטה גם עם החלטה על תזונה יותר בריאה וגם להפסיק לעשן, כי הרי אם ההחלטה תהיה להרשם לחדר כושר, אבל במקביל אמשיך לאכול ג'אנקפוד בכמויות של גדוד ואמשיך לעשן בכמויות שמתאימות לאותו גדוד ממש – המוח שלי יסביר לי שאין טעם להמשיך עם "ההצגה" של ללכת פעם בשבוע לחדר כושר ואחדול מכך בערך אחרי פעם אחת (או יותר נכון אחרי אפס פעמים!).

השלב השלישי הוא מציאת מספר דרכי פעולה. זה אחד מאותם דברים שאנחנו הישראלים ממש אוהבים לדלג עליו וזה ממש בעוכרינו. החלטה אם כן או לא ללכת למכון כושר היא לא באמת החלטה בין שתי אפשרויות. המצב שונה לגמרי אם בתהליך קבלת ההחלטות שלי מונחות בפני מספר אפשרויות: רכיבה על אופניים, יוגה, ריקודי עם וחדר כושר ואז הבחירה של לא לעשות כלום מהרשימה היא אפשרות בפני עצמה, מאשר המצב הנפוץ יותר שיש לי למעשה רק אפשרות אחד, שכנראה לא כל כך מתאימה לי ואני משכנע את עצמי שיש לי שתי אפשרויות: אחת ללכת למכון כושר ואחת לא ללכת למכון כושר. מחקרים מראים בבירור שרוב האנשים יחליטו שלא ללכת.

השלב הרביעי הוא שלב השקילה של האפשרויות, כל אחד לגבי עצמה: האם היא מתאימה לי והאם היא עונה להגדרה של מה אני רוצה להשיג (לפי מה שקבעתי בשלב הראשון). אם אני אוכל כמו גדוד, מעשן כמו גדוד ופעם האחרונה ש"עשיתי כושר" היתה כשהתכופפתי לחפש את השלט של הטלבזיה לפני חודש: האפשרות של מרוץ איש ברזל לא עונה להגדרה של "השנה אשמור על בריאות". אני אישית מתגורר בדרום, ולי אישית הרעיון של לרכב על אופני כביש לא מתאים לי וגם לא להבנה שלי מה זה "לשמור על הבריאות". אני מניח שמבחינתי דווקא חדר כושר, הליכה, ריקודי עם – תוך בניית סרגל מאמצים מתאים, הינן אפשרויות אפשריות.

השלב החמישי הוא תיעדוף: לשים את האפשרויות ששרדו את השקילה זו מול זו (כן! אפשר בטבלה אבל לא חייבים). יש את החברה הטכנולגיים, שמבחינתם חדר הכושר הוא המקום המושלם – וזאת בתנאי שכל פעם הם ילמדו תרגיל חדש, או שימוש חדש במכשיר. יש את החברה שמחפשים את הרגע זמן לעצמם, ולהם יכול להיות מתאים דווקא הליכה – חצי שעה בסוף היום שבנוסף לספורט הם גם מצליחים לנקות את הראש. ויש את אלה הזקוקים לחברה כי לבד הם משתגעים – אז הם יכולים ללכת לחוג יוגה או ריקודי עם.

השלב השישי הוא קבלת ההחלטה – ולא תאמינו יש רבים שמדלגים גם על השלב הזה – ובגלל זה הם לא מבצעים את ההחלטה. צריך לקחת את האומץ ולהגיד – אפילו בקול רם: "אני מחליט להרשם לחדר כושר". להגיד לאישה, לילדים, לשכנים – ללכת לחדר הכושר ולהגיד שם לאחד מאנשי הצוות: "קיבלתי החלטה להתחיל לבוא להתאמן בחדר הכושר הזה פעם בשבוע". רב האנשים למעשה "מקבלים" החלטה לשנה חדשה מבלי באמת לעבור את התהליך המחשבתי של קבלת החלטה, ואז למעשה הם לא עוברים לשלב הבא שהוא שלב הביצוע.

השלב השביעי הוא ביצוע ההחלטה, וכדי לקיים לאורך זמן החלטות לשנה חדשה שיחזיקו עד השנה הבאה- צריך להקים מערכת של מחוייבויות, בונוסים ועונשים.

מערכת של מחויבויות, בונוסים ועונשים

זו התובנה השנייה לעניין קבלת החלטות לשנה חדשה, כדי לקיים אותן לאורך זמן צריך לבנות מערכת של מחוייבויות, בונוסים ועונשים. המחוייבויות הטובות ביותר היא כשיש עוד אדם מלבד זה שהמחליט המעורב בהחלטה ואולי אפילו מחוייבויות צולבת: לפנות לאישה ולהתחייב זה מול זו, שכל ערב בשעה 19:00 יוצאים ביחד לחצי שעה הליכה. אם לא מסתדר ההליכה ביחד, אז שהאישה תתחייבת לשחרר אותך ממחויבויות הבית – בתנאי שאתה יוצא להליכה. למצוא חבר שיתחייב לקחת אותך למכון כושר לפחות פעמיים בשבוע – ולהתחייב על השעות. שלום חנוך גילה לנו שכולנו ילדים של החיים, וכול ילד אנחנו אוהבים מתנות (בונוסים) ושונאים עונשים. תוסיפו למחוייבויות בונוסים ועונשים: אם החבר מתמיד במשך שלושה חודשים (כלומר אתם שניכם הלכתם במשך שלושה חודשים רצוף לפחות פעמיים בשבוע לחדר הכושר) – כל אחד קונה לשני ספר טוב. אם פיספסנו יותר מפעמיים הליכה בערב – אין סקס. (או דווקא יש?).

אז אל תחכו לראש השנה, עכשיו בחודש אלול, זמן סליחות, מיצאו לכם שלוש שעות פנויות, נקו את הראש, סגרו את הטלפונים הניידים, כבו את המסכים – קחו דף ועפרון והתחילו בתהליך של קבלת החלטות לשנה החדשה. רשמו על הדף שלפניכם מה אתם רוצים להשיג בשנה החדשה, ומתוך אלו בחרו מספר מצומצם של אתגרים. לגבי אתגרים אלו בצעו לכל אחד תהליך מסודר של קבלת החלטה לשנה החדשה. בסוף התהליך לכו ושתפו את האישה, הילדים, החברים, המשפחה המורחבת והקולגות בעבודה שזה מה שהחלטתם. אל תתבישו, עדיף לספר לקולגות בעבודה שהחלטם להפסיק לעשן – אולי הם יצחקו, אבל אם תהיו רציניים, ותספרו להם לכם תהיה מחוייבויות לבצע את ההחלטה. נניח שההחלטה שלנה החדשה היא שמראש השנה מפסיקים לעשן: תודיע על כך בבית, והילדים ישמחו לשמש לך מזכירים בעניין זה. תלה מול השולחן שלך בעבודה יומן שכותרתו "ימים ללא סיגריה" וכל יום שיעבור תסמנו באיקס (עדיך ב ווי) – אני מניח שהחברים בעבודה לא ינסו לקרוא לך לצאת איתם לפינת העישון. אם תצליח לגרור קולגה שגם הוא יפסיק לעשן, ובמקום להפסקת עישון – תצאו שניכם לסיבוב בחוץ – ושתחזרו תשימו כל אחד שקל במאפרה (שניקתם מראש – אל תהיו כאלה שלא מנקים קודם את המאפרה…) וכשהמאפרה תתמלא תקנו לכם משהו נחמד בעת הטיול במקום סיגריה (בובת כלב שאומרת כן) – יש מצב שתצליחו להתמיד בהחלטה להפסיק לעשן.

שנה טובה.

עת בין המצרים היא, בואכה תשעה באב (היום ז' באב) ונהוג לספר במעשה קמצא ובר-קמצא.הגמרא מתחילה את הסיפר במלים: "אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (משלי כח) "אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה" " – רבי יוחנן מדבר על קבלת ההחלטות של החכמים, וטען כי תהליך קבלת החלטות בו המחליטים מפחדים ומקשים ליבם – יחליטו החלטות רעות.

מעשה בעשיר בירושלים שהשם הבדוי המופיע בגמרא הינו "כמצורא" שערך משתה גדול בערך בשנת 60 לספירה. באותה תקופה החברה היהודית בארץ ישראל הייתה מפולגת. כמובן שעשירנו, כמצורא, הזמין למשתה שערך את כל החכמים (שהם כמו ראש הממשלה והשרים של היום – הם אלו ששלטו בפועל על חיי היום-יום של היהודים תחת שילטון רומי) ואת אנשיו שלו בינהם אחד העונה לשם קמצא. כמובן שהעשיר לא הלך בעצמו להזמין את אושפיזיניו אלא שלח את משרתיו, המשרת טעה והזמין במקום את קמצא, את בר קמצא. מתוך כתביו של יוספוס פלביוס היום נוטים להאמין כי מדובר במכובד טבריאני בשם קומפסוס בן קומפסוס שהתנגד למרד. בר קמצא היה מקבוצת השונאים של כמצורא – רק לשם המחשה היום יכול היה להיות שדוד ביטן מהליכוד היה עורך מסיבה ושולח להזמין את איתן לבני, קצין המבצעים של האצ"ל -ובמקום את איתן לבני השליח היה מזמין את ביתו, ציפי לבני.

בר קמצא שסבר, בטעות, כי ההזמנה מיועדת אליו וכי כמצורא מזמינו על מנת להשלים, הגיע למסיבה (אם נכונה הסברה, אזי הגיע כל הדרך מטבריה לירושלים, אין זה עניין של מה בכך בימים ההם). כמצורא שראה את אוביו יושב במסיבה, מול כל המוזמנים – כשהחכמים נמצאים גם הם, ציווה את בר קמצא לעזור מיידית את המסיבה. בר קמצא ביקש להישאר כדי לשמור על כבודו. כמצורא סירב בתוקף ודרש כי בר קמצא יעזוב מיידית. בר קמצא הציע לשלם חצי סעודתו (ויש האומרים חצי מעלות סעודת כל המוזמנים) אך כמצורא בשלו, והחכמים שותקים. בר קמצא עכשיו כבר הציע לשלם את מלוא סעודתו (ושוב יש האומרים את מלוא עלות החגיגה) אך כמצורא אחז במרפקו של בר קמצא והוציאו בכוח ובבושת פנים מהחגיגה.

בר קמצא שנעלב קשות, בייחוד משתיקת כל אורחי המסיבה ומהתנהגותו של כמצורא הלך להלשין לנירון הקיסר הרומי כי היהודים מורדים בו, נירון, שכנראה היה רגיל בהלשנות מהסוג הזה דרש "שימוע" – ובר קמצא הציע לו את המבחן הבא – שנירון ישלח קורבן ליהודים שיעלו לעולה – אם היהודים נאמנים, אזי יעלו הקורבן לעולה, ואם לא נאמנים, יסרבו היהודים להעלות לעולה את הקורבן ששלח הקיסר הרומי. נירון שלח קורבן ליהודים הכשר להעלה לעולה, אך בר קמצא בדרכו חזרה לירושלים עם העולה פגם בקורבן פגם שאינו נראה מבחוץ, אך פוסל את הקורבן (הגמרא מציעה שתי אפשרויות בשפה הפנימית או בתוך העין).

ועכשיו בפני החכמים יש הכרעה: האם להעלות לעולה את הקרבן, בכאילו, רק כדי להשקיט את רצונו של נירון ולמנוע את כעסו. ואם לא להעלות לעולה את קורבן הקיסר, להוציא את בר-קמצא להורג כדי להוכיח לקיסר רומי כי אי העלאת הקורבן שלו, אינה חלילה מרד, אלא בעקבות מעשיו של בר קמצא.

על פי הגמרא, תהליך קבלת ההחלטות שגוי והוביל את החכמים להחלטה לא נכונה – לא לעשות כלום – לא להעלות את הקורבן עולה – משום שפגום הוא לעולה – ולא להוציא להורג את בר קמצא. בדיעבד מסתבר שההחלטה היא גם החלטה גרועה, שכן חוסר המעשה מטעם החכמים, הביא לכך שנירון החליט שאכן היהודים מורדים בו והחריב את ירושלים.

"אמר רבי יוחנן ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו" (מסכת גיטין, פרק ה' דף נה עמוד ב'). רבי זכריה בן אבקולס הינו היחידי המוזכר בשמו האמיתי בסיפור, והוא יו"ר מועצת החכמים. רב החכמים היו בעד הקרבת הקורבן מטעם של "שלום מלכות" אך רבי זכריה התעקש על קוצו של יוד, ואם העגל לא מושלם אי אפשר להעלות אותו לעולה. אני מניח שהחכמים הציעו לעשות מעין העלאת קורבן, ונירון לא היה יודע, או להחליף את הקובן הפסול בקורבן שאינו פסול, וגם אז נירון לא היה יודע. במקום זאת בחר רבי זכריה פשוט לא לעשות כלום.

גם ההצעה של החכמים להוציא להורג את בר קמצא, בבחינת מוות אחד כדי להציל רבבות מבית ישראל שנהרגו בסופו של דבר בחורבן הבית – נפסלה על ידי רבי זכריה, בטענה כי חלילה עלולים להבין מהוצאתו להורג של בר-קמצא כי יש הלכה להוציא להורג כל מי שפוגע בקורבן. בקיצור אני חולק שהייתה זו "ענוותנתו" של רבי זכריה בן אבקולס – אלא האופן שבו קיבל החלטות, כיצד שמע את החכמים שעימו, והטיל על דיברהם וטו, וכן על פחדו לפעול.

על פי ספרם של הרסגור ופוקס ("רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים" , הוצאת כנרת, זמורה ביתן, דביר 2010, תש"ע) הרי שראש הצבא הצרפתי בפרוץ מלחמת העולם השניה, מוריס גוסטב גמלאן קיבל גם הוא החלטות "שלא לעשות כלום" "וחזר וטען שהוא יפתח במלחמה כאשר צרפת ואנגליה יהיו חזקות יותר מגרמניה"(שם בספרם של הרסגור ופוקס בעמוד 143). ההחלטה הראשונה של גמלאן הייתה שלא לתקוף את גרמניה בשעה שעיקר צבאה היה עסוק בכיבוש פולין. "בשורה התחתונה, החלטתו של גמלן שלא לפעול בספטמבר 1939 הייתה בבירור החלטה לא נכונה, גרועה, וניתן לומר שהיתה גם מבישה. בגללה צרפת איבדה הכול, ואיבדה באופן משפיל ומכוער שהיה כרוך גם באובדן כבודה הלאומי." (שם, שם)

כלומר ההחלטה שלא להחליט היא החלטה בפני עצמה – וחשוב מאוד לבחון "אי-החלטה" כהחלטה שלא להחליט ולא שהליך ההחלטה טרם הסתיים: לבחון האם במצב הדברים האם נכון לא לפעול. למעשה מדינת ישראל נמצאת במצב דברים כזה מול הפלשתינאים: החלטנו לא להחליט: אין לנו דרך פעולה – אנחנו "זורמים" עם המצב. נראה לי שכמו במקרה אבקולס וגמלאן ההחלטה הזו תתברר גם כלא נכונה וגם כגרועה.

קבלת החלטות הוא תהליך של בחירת אפשרות (דפ"נ) מבין שתיים או יותר דרכי פעולה אפשריות (דפ"א). התהליך מורכב משבעה שלבים:

  1. הגדרת הבעיה/האתגר/המשימה בה אנו רוצים לפתור/לטפל.
  2. הבנה של הסביבה בה אנו פועלים. מה ההחלטה שלנו תשפיע על הסביבה ודברים נוספים (לדוגמה העלאת שכר האחיות, עלול להביא לדרישות לשכר ממגזרים נוספים)
  3. זיהוי דפ"אות : לפחות שתי דפ"אות (דרכי פעולה אפשריות) אחרת עלול להיות מצב כמו במפרץ החזירים בתקופת הנשיא קנדי, או ההפתעה בלחמת יום-כיפור.
  4. שקילה לגבי כל דפ"א – בעד ונגד, וסינון הדפ"אות שממש לא נכונות.
  5. תיעדוף הדפ"אות לבחירה: מתן ציונים בפרמטרים שונים של הדפ"אות – זו מול זו.
  6. בחירה – זו למעשה לב ליבו של התהליך – קבלת ההחלטה – ואז דרך הפעולה האפשרית הופכת לדרך פעולה נבחרת (דפ"נ)
  7. ביצוע ההחלטה. שלב חשוב מאוד בקבלת החלטות, בייחוד בהחלטות שאנו יודעים שיהיו עוד החלטות כאלה בעתיד

(הערה: ההבדל בין 4 ל-5, שבשלב 4 אנו בוחנים כל דפ"א לבדה, האם היא רלוונטית לפי ההגדרה בסעיף 1. בשלב 5 אנו מעמידים את הדפ"אות שעברו את שלב הסינון של שלב 4 זו מול זו.)

בקורס נבחן החלטות "היסטוריות והיסטריות" (לקוח מכותרת סיפרם של אהוד פוקס ומיכאל הרסגור) וכמוסבר במבוא לסיפרם, ננתח בשני מישורים: החלטות נכונות או לא נכונות: האם דרך קבלת ההחלטה הייתה נכונה. ומישור שני האם ההחלטות היו טובות או גרועות, שזה במבחן הזמן, האם התוצאה שאליה הגיעו המחליטים (בהנחה שביצעו את ההחלטתם) היא התוצאה אליה כיוונו, והיא התוצאה הטובה.

לסיום חשוב לזכור שלא להחליט, היא החלטה בפני עצמה: לא לעשות כלום ולחכות: היא החלטה לבחור בדרך הפעולה של "לא לעשות כלום" ולא חוסר החלטה. 

   

קבלת החלטות הינו תהליך של בחירת אפשרות אחת מתוך כמה אפשרויות (לפחות שתיים) כאשר המטרה של ההחלטה היא השגת מטרה ספציפית.

לפני שאנחנו נכנסים לתהליך של קבלת החלטה יש לשקול את הדברים הבאים:

  • איך ההחלטה צריכה להתקבל (מה התהליך המתאים?) לבד, קבוצה?
  • האם יש היסטוריה של החלטה/ות – אם כן מה היו ומה היו התוצאות?
  • האם להחלטה הזו יש השפעה על החלטות אחרות? אם כן כיצד?
  • האם באמת יש להחליט או שזה מיותר (redundant)?
  • מה מסגרת הזמן? מה מידת הדחיפות?
  • חשוב מעמדת מוצא שונה – לדוגמה מה אבא שלך היה עושה? מה המתחרה?
  • מה הכי חשוב בתהליך? (איסוף, ניתוח, יעוץ, תקשורת או פרסום)?

דפ"א – דרך פעולה אפשרית.

דפ"נ – דרך פעולה נבחרת

  1. שלב ההגדרה – להגדיר מה אני רוצה להשיג בהחלטה.
  2. הבנה – להבין את התמונה הכוללת.
  3. זיהוי דפ"אות – כדי שזה באמת יהיה החלטה, יש לפחות לזהות שתי דפ"אות.
  4. שקילה – לכל דפ"א לשקול את הבעד ונגד של הדפ"א.
  5. תיעדוף – לשם את הדפ"אות זו מול זו ולראות מי עדיפה.
  6. בחירה – לבחור את הדפ"נ מבין הדפ"אות.
  7. לבצע את ההחלטה.

1. שלב ההגדרה

להגדיר את המטרה שאליה אני רוצה להגיע. חשוב לבחון את הדפ"אות לאור המטרה. ניסוח ומסגור (Framing) של ההחלטה יש לו חשיבות רבה! חשוב לזכור ש: האופן בו אני מציג את היקף הבעיה לפתרון – למעשה ממסגר את הפתרון שיבחר. כלומר הניסוח של המטרה יכול לצמצם או להרחיב את מגוון דרכי הפעולה האפשריות (דפ"א) שישקלו בעת קבלת ההחלטה.

לדוגמה אם ראש ממשלה מגדיר את מטרת החלטה "ניצחון על האויב" המסגור הוא מלחמתי ולכן דרכי הפעולה האפשריות יהיו צבאיות, לעומת זאת אם אותו ראש ממשלה יגדיר כי מטרת ההחלטה היא "לאפשר חיים שקטים לתושבי הדרום" אז יש אפשרות לדרכי פעולה אפשריות נוספות על אלא הצבאיות, לדוגמה דרכים דיפלומטיות.

2. הבנת התמונה הכוללת

תהליך קבלת ההחלטה אינו נמצא בריק, ויש מצבים בהם החלטה יכולה להשפיע על החלטות אחרות. לדוגמה מנהל בית ספר מחליט כי הוא אוסף את הטלפונים הניידים של כל התלמידים לאחר שקרו מספר מקרים בבית הספר בו תלמידים צילמו בשירותים והעלו את התמונה לאינסטגרם. פתאום יש אירוע ביטחוני כתוצאה מכך שההורים אינם מצליחים לדבר עם הילד בנייד, מגיעים כולם לבית הספר.

כנגד סמל אלאור אזריה ,חובש בפלוגה המבצעית של גדוד שמשון ,הוגש כתב אישום ,אשר ייחס לו עבירה ,שעניינה הריגה ,לפי סעיף 298 לחוק העונשין ועבירה ,שעניינה התנהגות שאינה הולמת ,לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי

כתב האישום קבע כי בבוקר יום חמישי ,24/3/2016 ,הגיעו שני מחבלים פלסטיניים לעמדת הבידוק בצומת ג'ילבר שבחברון ,ותקפו את הקצין והחייל שניצבו בעמדה ,בסכינים. כתוצאה מתקיפה זו של המחבלים החייל נפצע בכתפו. הקצין והחייל השיבו אש לעבר המחבלים. כתוצאה מכך ,אחד המחבלים נפגע ומת בזירת האירוע, סמוך לאחר שנורה.

הסיפור רלוונטי למחבל השני ,עבד אל-פתאח יוסרי עבד אל-פתאח אלשריף (שיכונה בקיצור אלשריף או המחבל), נפצע משישה קליעים שפגעו בגופו. שני המחבלים נותרו שכובים בזירת האירוע. מספר דקות לאחר הירי במחבלים על ידי הקצין והחייל שהותקפו, הגיע אזריה לזירת האירוע, כחלק מכוחות התגבור שהוזעקו למקום. אזריה, כחובש, סייע בטיפול בחייל הפצוע, עד שהחייל פונה על-ידי אמבולנס. בשלב מסוים לאחר מכן, ניגש אזריה לאסוף את קסדתו, שהייתה מוטלת על הקרקע, והחל לנוע לכיוון המחבל אלשריף. המערער ניגש אל חברו ליחידה,רב"ט ת'מ מסר לו את קסדתו. לאחר מכן דרך את נשקו האישי,מסוג M-4, כלפי מעלה התקרב מספר צעדים לעבר המחבל אלשריף ואז ירה כדור בודד לעבר ראשו. מותו של המחבל אלשריף נקבע לאחר מכן.

על-פי כתב האישום, המערער ביצע את הירי בניגוד לנהלי הפתיחה באש וללא הצדקה מבצעית ,שעה שהמחבל אלשריף שכב פצוע על הקרקע ,ולא היווה סכנה מיידית ומוחשית לאזריה ולא לשוהים במקום.

על-פי כתב האישום ,במעשים אלה גרם אזריה בעצם למותו של המחבל אלשריף, שלא כדין.

לפסק הדין בערעור אלאור אזריה

בשיעור היום התחלנו לנתח את העובדות כפי שהן מופיעות בפסק הדין ב ע"פ 7939/10 זדורוב נ' מ"י 

תשובה במבחן בסוף שנה צריכה להיות במבנה הזה:

  • עובדות
  • דיון
  • מסקנות

(זה מבנה טוב לכל מסמך שבו אנו פונים כגון בבקשה להנהלת בית הספר, תשובה על שאלה במבחן שהתשובה צריכה להנתן במלל).

העובדות:

6/12/2006 נמצאה גופתה של תאיר ראדה ז"ל בתא שירותים בבית ספרה.

10/12/2006 תושאל זדורוב על הרצח היות ועבד בריצוף במקלט בית הספר מנובמבר 2006

11/12/2006 נחקר זדורוב כבר תחת אזהרה לאחר שמסר בתשאול שזרק את המכנסיים שלבש ביום הרצח בטענה כי עלה במשקל.

12/12/2006 זדורוב נעצר לאחר שנמצא סתירות בין התשאול לחקירה באזהרה ולאחר שנשא עימו סכין יפנית בחגורת מכנסי העבודה כל הזמן.

בלילה שבין 18/12/2006 – 19/12/2006 הודה זדורוב בפני ה"מדובב" -"ארתור"

19/12/2006 – הודה זדורוב גם בפני חוקרי המשטרה ולאחר החקירה ביצע שחזור בזירת הרצח.

20/12/2006 – זדורוב החליף את עורך דינו.

21/12/2006 – נחשף המדובב, וההודאה של זדורוב בפניו בפי זדורוב ובא כוחו החדש – אשר הודיע כי הלקוח שלו (זדורוב) חוזר בו מהודאתו ברצח.

לאחר הודאת עורך הדין, זדורוב נחקר שוב – ושוב הודה ברצח. לאחר כשבוע חזר בו הוא אישית מהודאתו – וזדורוב מכחיש כל קשר לרצח עד היום.

18/1/2007 הוגש כתב אישום כנגד זדורוב.

  • עעד כאן הספקנו בכיתה. שיעורי בית:
  • ללהשלים את העובדות (הסכין הייתה משוננת או לא, עקבות הנעליים קבילות או לא).
  • לכתוב פרק דיון – לגבי העובדות האם מעלות ספק סביר או שמא לא מעלות כדי ספק סביר.
  • ללכתוב מסקנות: על סמך הדיון האם אני חושב שיש ספק סביר או שאין ספק סביר.

דגש: ספק תמיד יש – כי לא היינו שם. השאלה האם הספק הינו סביר, או שמא מדובר בספק שהוא בגדר תיאוריית קונספירציה, ואנו משוכנעים כי זדורוב היה זה שרצח את תאיר ראדה ז"ל.

שבת שלום,

אייל

מה צריך להיות בפתיחה?

בשיחת הפתיחה צריך להיות:

  • מה זה גישור (גם אם יודעים – יישור קו).
  • רצוניות
  • חיסיון
  • סודיות

"כֹּה אָמַר יְהוָה עַל-שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל-אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ  עַל-מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם." (עמוס ב' 6)

 

כפי שראינו בתהליך, יש שני חוזים חשובים מאוד בהליך הגישור: החוזה המתחיל את ההליך – בין המגושרים ולמגשרים. והחוזה המסיים את התהליך: בין אם בהסכמה על דרכי פתרון הסכסוך ובין אם בהסכמה על כך שתהליך הגישור הסתיים ללא פתרון הסכסוך.

מה זה חוזה:

חוזה הינו הסכם שניתן לאכוף אותו בבית משפט. מהו הסכם הניתן לאכוף בבית משפט – ובכן כמעט כל הסכם, למעט חוזים חריגים כגון הסכם למראית עין, הסכם לביצוע משהו לא חוקי (לא ניתן לבקש לאכוף הסכם לסחר בסמים, לדוגמה) או הסכם ג'נטלמני (לדוגמה הסכם לא להדיח בתוכנית כמו "השרדות").

מתוך חוק החוזים (חלק כללי) התשכ"ז – 1967

  1. חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול לפי הוראות פרק זה.
  2. פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה, אם היא מעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסויימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה; הפניה יכול שתהיה לציבור.

  1. הקיבול יהיה בהודעת הניצע שנמסרה למציע ומעידה על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה.
  2. (א) הקיבול יכול שיהיה במעשה לביצוע החוזה או בהתנהגות אחרת, אם דרכים אלה של קיבול משתמעות מן ההצעה…התנהגות כאמור דינה כדין מתן הודעת קיבול.(ב) קביעת המציע שהעדר תגובה מצד הניצע ייחשב לקיבול, אין לה תוקף.

עקרון תום הלב

עקרון חשוב מאוד במשפט הישראלי. סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע כי משא ומתן יש לקיים בתום לב ובדרך מקובלת, ובלשון החוק:

12 (א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב.

סעיף 39 לחוק החוזים קובע כי גם קיום חוזה יש לעשות בתום לב ובדרך מקובלת, ובלשון החוק:

39. בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה.

בעת קיום הגישור, עיקרון תום הלב צריך להיות עיקרון מנחה.

בעבור ארבעה בנים דיברה התורה:

לפני שאנו נכנסים לחדר הגישור צריך לזכור שכולנו נמצאים על המרחב הזה – המגשר התובע והנתבע:

יצירתי

אוהב לא אוהב
מסיבות ניתוחים
מין טפסים
מכוניות חד-גוניות
בגדים חזרות/הישנויות
יין משובח מאחורי הקלעים
סממני סטאטוס דברים משעממים
עדיפות ראשונה יחסי אנוש/משימה
הצלחה נמדדת ב: הכרה
השאלה הנפוצה ביותר: מי?
יתרון: אינטואיציה/רגש
צורך לחסוך: מאמצים
חסרון: חסר משמעת וסבלנות

תקיף

אוהב לא אוהב
תוצאות צרות מוח
ארגון חוסר יכולת
זמן חוסר בגרות
תיכנון עצלות
להיות בשליטה תורים
עצמאות סעד
עדיפות ראשונה ביצוע המשימה
הצלחה נמדדת ב: תוצאות
השאלה הנפוצה ביותר: מה?
יתרון: משכנע, מסוגל לשנות אישיות
צורך לחסוך: זמן
חסרון: חסר סבלנות ויחסי אנוש

מתייחס

אוהב לא אוהב
אנשים תומכים תוצאות
פעילות משפחתית מטלות
חמימות אנשים תקיפים
בעלי חיים חוסר רגישות
לבביות אנשים השקועים בעצמם
השפעה לא הוגנת
עדיפות ראשונה יחסי אנוש
הצלחה נמדדת ב: מספר היחסים
השאלה הנפוצה ביותר: למה?
יתרון: קבלה ללא שיפוט
צורך לחסוך: דחיות
חסרון: קשה לומר "לא"

הגיוני

אוהב לא אוהב
סדר וניקיון אנשים תקיפים
מקום לכל דבר מסיבות
מערכות קבלת החלטות
תשובות חדות וחריפות מצבי ברירה
טפסים דברים מלוכלכים
פרטים חוסר דיוק
עדיפות ראשונה דבקות במשימה
הצלחה נמדדת ב: פעילות
השאלה הנפוצה ביותר: כיצד?
יתרון: מומחיות
צורך לחסוך: טעויות
חסרון: קשה לקבל החלטות

אז מה הסיכוי שיהיה לי תקיף? או מתייחס בגישור? ובכן כמו כל שאר הדברים האלה, זה כנראה מתפלג באוכלוסיה בהתפלגות נורמאלית:

רק שכאן יש מורכבות גדולה יותר: גם אם "נפל" בחלקנו מישהו שהוא בסטיית תקן חריגה בתחום התקיפות (לדוגמה 100% תקיף) עדיין יכול להיות שמבחינת התפלגות הגיוני/יצירתי הוא יהיה באמצע עם נטיה לכיוון היצרתי.