לפני מספר ימים עברה בדיחה בוואטסאפ: "נגמר לי המנוי לחדר הכושר, האם לחדש אוטומטית או ללכת קודם לראות את המקום?" מיד לאחר החיוך נזכרתי שאבא שלי אומר על זה ש"זה יכול היה להיות מצחיק אם זה לא היה כל כך עצוב!". כאחד שיצא לו לשלם עבור מנוי בחדר כושר מבלי ללכת, יותר מפעם – אני מנסה להבין איך אפשר להגיע להחלטות לשנה החדשה וגם לבצע אותן. כדי לא להשאיר את הקורא במתח הינה שתי תובנות על כיצד לקבל החלטות לשנה החדשה וגם לבצע אותן:
- להבין שקבלת החלטות היא תהליך – וצריך לשים דגש על התהליך לפני שמחליטים.
- כדי לקיים לאורך זמן החלטות לשנה חדשה – ההחלטה צריכה לכלול מערכת של מחוייבויות, בונוסים ועונשים.
תהליך קבלת החלטה
תהליך קבלת החלטה מורכב משלבים והחלטות ספונטאניות שאנחנו מקבלים, הם פשוט אותו התהליך בו דילגנו על שלבים. החלטות לשנה החדשה הן מהסוג הזה של ההחלטות, הספונטניות שאחר כך אנחנו פשוט לא מבצעים אותן – כי דילגנו על שלבים.
השלב הראשון הוא שלב ההגדרה: אנחנו חייבים להגדיר לעצמנו מהי הבעייה שההחלטה צריכה לפתור, או מה האתגר אותו אנו רוצים להשיג – הרי אף אחד לא הולך לחדר כושר כי מכשירים עם משקולות זה התחביב שלו: ללכת לחדר כושר לא דומה להליכה לקולנוע. אני מניח שהאתגר הוא שמירה על פעילות גופנית. הינה זה לקח פחות מדקה ויש לנו הגדרה ברורה. כשיש הגדרה ברורה אפשר אחר כך לבדוק כל אופציה האם היא טובה למטרה או לא (שלב רביעי) – מה שלא ניתן לעשות אם דילגנו על השלב החיוני הזה.
השלב השני הוא שלב הבנת הסביבה – איך תשפיע ההחלטה שלנו – עלינו, על אחרים בסביבה ועל החלטות אחרות שלי ושל אחרים. אני מניח שההחלטה על פעילות גופנית משתלבת עם הרצון שלי לחיות חיים בריאים יותר בשנה החדשה, אם כך הדבר, יכול להיות שאני צריך לשלב את ההחלטה גם עם החלטה על תזונה יותר בריאה וגם להפסיק לעשן, כי הרי אם ההחלטה תהיה להרשם לחדר כושר, אבל במקביל אמשיך לאכול ג'אנקפוד בכמויות של גדוד ואמשיך לעשן בכמויות שמתאימות לאותו גדוד ממש – המוח שלי יסביר לי שאין טעם להמשיך עם "ההצגה" של ללכת פעם בשבוע לחדר כושר ואחדול מכך בערך אחרי פעם אחת (או יותר נכון אחרי אפס פעמים!).
השלב השלישי הוא מציאת מספר דרכי פעולה. זה אחד מאותם דברים שאנחנו הישראלים ממש אוהבים לדלג עליו וזה ממש בעוכרינו. החלטה אם כן או לא ללכת למכון כושר היא לא באמת החלטה בין שתי אפשרויות. המצב שונה לגמרי אם בתהליך קבלת ההחלטות שלי מונחות בפני מספר אפשרויות: רכיבה על אופניים, יוגה, ריקודי עם וחדר כושר ואז הבחירה של לא לעשות כלום מהרשימה היא אפשרות בפני עצמה, מאשר המצב הנפוץ יותר שיש לי למעשה רק אפשרות אחד, שכנראה לא כל כך מתאימה לי ואני משכנע את עצמי שיש לי שתי אפשרויות: אחת ללכת למכון כושר ואחת לא ללכת למכון כושר. מחקרים מראים בבירור שרוב האנשים יחליטו שלא ללכת.
השלב הרביעי הוא שלב השקילה של האפשרויות, כל אחד לגבי עצמה: האם היא מתאימה לי והאם היא עונה להגדרה של מה אני רוצה להשיג (לפי מה שקבעתי בשלב הראשון). אם אני אוכל כמו גדוד, מעשן כמו גדוד ופעם האחרונה ש"עשיתי כושר" היתה כשהתכופפתי לחפש את השלט של הטלבזיה לפני חודש: האפשרות של מרוץ איש ברזל לא עונה להגדרה של "השנה אשמור על בריאות". אני אישית מתגורר בדרום, ולי אישית הרעיון של לרכב על אופני כביש לא מתאים לי וגם לא להבנה שלי מה זה "לשמור על הבריאות". אני מניח שמבחינתי דווקא חדר כושר, הליכה, ריקודי עם – תוך בניית סרגל מאמצים מתאים, הינן אפשרויות אפשריות.
השלב החמישי הוא תיעדוף: לשים את האפשרויות ששרדו את השקילה זו מול זו (כן! אפשר בטבלה אבל לא חייבים). יש את החברה הטכנולגיים, שמבחינתם חדר הכושר הוא המקום המושלם – וזאת בתנאי שכל פעם הם ילמדו תרגיל חדש, או שימוש חדש במכשיר. יש את החברה שמחפשים את הרגע זמן לעצמם, ולהם יכול להיות מתאים דווקא הליכה – חצי שעה בסוף היום שבנוסף לספורט הם גם מצליחים לנקות את הראש. ויש את אלה הזקוקים לחברה כי לבד הם משתגעים – אז הם יכולים ללכת לחוג יוגה או ריקודי עם.
השלב השישי הוא קבלת ההחלטה – ולא תאמינו יש רבים שמדלגים גם על השלב הזה – ובגלל זה הם לא מבצעים את ההחלטה. צריך לקחת את האומץ ולהגיד – אפילו בקול רם: "אני מחליט להרשם לחדר כושר". להגיד לאישה, לילדים, לשכנים – ללכת לחדר הכושר ולהגיד שם לאחד מאנשי הצוות: "קיבלתי החלטה להתחיל לבוא להתאמן בחדר הכושר הזה פעם בשבוע". רב האנשים למעשה "מקבלים" החלטה לשנה חדשה מבלי באמת לעבור את התהליך המחשבתי של קבלת החלטה, ואז למעשה הם לא עוברים לשלב הבא שהוא שלב הביצוע.
השלב השביעי הוא ביצוע ההחלטה, וכדי לקיים לאורך זמן החלטות לשנה חדשה שיחזיקו עד השנה הבאה- צריך להקים מערכת של מחוייבויות, בונוסים ועונשים.
מערכת של מחויבויות, בונוסים ועונשים
זו התובנה השנייה לעניין קבלת החלטות לשנה חדשה, כדי לקיים אותן לאורך זמן צריך לבנות מערכת של מחוייבויות, בונוסים ועונשים. המחוייבויות הטובות ביותר היא כשיש עוד אדם מלבד זה שהמחליט המעורב בהחלטה ואולי אפילו מחוייבויות צולבת: לפנות לאישה ולהתחייב זה מול זו, שכל ערב בשעה 19:00 יוצאים ביחד לחצי שעה הליכה. אם לא מסתדר ההליכה ביחד, אז שהאישה תתחייבת לשחרר אותך ממחויבויות הבית – בתנאי שאתה יוצא להליכה. למצוא חבר שיתחייב לקחת אותך למכון כושר לפחות פעמיים בשבוע – ולהתחייב על השעות. שלום חנוך גילה לנו שכולנו ילדים של החיים, וכול ילד אנחנו אוהבים מתנות (בונוסים) ושונאים עונשים. תוסיפו למחוייבויות בונוסים ועונשים: אם החבר מתמיד במשך שלושה חודשים (כלומר אתם שניכם הלכתם במשך שלושה חודשים רצוף לפחות פעמיים בשבוע לחדר הכושר) – כל אחד קונה לשני ספר טוב. אם פיספסנו יותר מפעמיים הליכה בערב – אין סקס. (או דווקא יש?).
אז אל תחכו לראש השנה, עכשיו בחודש אלול, זמן סליחות, מיצאו לכם שלוש שעות פנויות, נקו את הראש, סגרו את הטלפונים הניידים, כבו את המסכים – קחו דף ועפרון והתחילו בתהליך של קבלת החלטות לשנה החדשה. רשמו על הדף שלפניכם מה אתם רוצים להשיג בשנה החדשה, ומתוך אלו בחרו מספר מצומצם של אתגרים. לגבי אתגרים אלו בצעו לכל אחד תהליך מסודר של קבלת החלטה לשנה החדשה. בסוף התהליך לכו ושתפו את האישה, הילדים, החברים, המשפחה המורחבת והקולגות בעבודה שזה מה שהחלטתם. אל תתבישו, עדיף לספר לקולגות בעבודה שהחלטם להפסיק לעשן – אולי הם יצחקו, אבל אם תהיו רציניים, ותספרו להם לכם תהיה מחוייבויות לבצע את ההחלטה. נניח שההחלטה שלנה החדשה היא שמראש השנה מפסיקים לעשן: תודיע על כך בבית, והילדים ישמחו לשמש לך מזכירים בעניין זה. תלה מול השולחן שלך בעבודה יומן שכותרתו "ימים ללא סיגריה" וכל יום שיעבור תסמנו באיקס (עדיך ב ווי) – אני מניח שהחברים בעבודה לא ינסו לקרוא לך לצאת איתם לפינת העישון. אם תצליח לגרור קולגה שגם הוא יפסיק לעשן, ובמקום להפסקת עישון – תצאו שניכם לסיבוב בחוץ – ושתחזרו תשימו כל אחד שקל במאפרה (שניקתם מראש – אל תהיו כאלה שלא מנקים קודם את המאפרה…) וכשהמאפרה תתמלא תקנו לכם משהו נחמד בעת הטיול במקום סיגריה (בובת כלב שאומרת כן) – יש מצב שתצליחו להתמיד בהחלטה להפסיק לעשן.
שנה טובה.
