"הם אמרו לי תלך ימינה
אמרו לי תלך לשמאל
אמרו לך על צנוע
אמרו לך על גדול

אה וואלה
מסתבר
הגורל לא חבר
מה שכאן בטוח באופן מחודד
כולם פה גאונים בדיעבד" (דני סנדרסון, בדיעבד)

המאמר הזה נועד לאלה שעדיין לא החליטו. ולא – אין כאן גילויים מרעישים על מועמד כזה או אחר. מצביע יקר, ראשית אני מפציר בך לממש את זכותך לבחור, גם אם זה קשה.

שנית, מצביע יקר, בבואך לקלפי להצביע, תחשוב על העתיד, כי את העבר אי אפשר לשנות. הרגע הזה בקלפי – הולך לקבוע מה יהיה פה בעתיד בשאיפה לארבע שנים – אם לא נקבל מועד ג'. קשה מאוד להתנתק מהעבר, אבל ההצבעה שלך צריכה להיות מבוססת עתיד בלבד. מדינת ישראל ניצבת בפני קשיים ואתגרים, חלקם פשוטים וחלקם מורכבים. כשאתה עומד מול הקלפי (אני ממליץ שתעשה את ההחלטה לפני הקלפי, אחרת תתעכב בקלפי ותעצבן את כל אלה שעומדים בתור) חשוב מה הם אותם אתגרים העומדים בפני מדינת ישראל – ומי מהמפלגות, לדעתך, יפתור בצורה הטובה ביותר את האתגרים האלה.

הדוגמה הטובה ביותר היא מניות. נניח שלפני חצי שנה, באפריל 2019, רכשת מניות חברת X ב 100 ש"ח. ונניח שהיום שווי המניות הינו 80 ש"ח. לא בריא שההחלטה שלך אם למכור את המניה או להמשיך ולהחזיק בה תהיה על סמך כמה המניה הייתה שווה לפני חצי שנה: אם אתה סבור שהמניה עומדת לרדת לכיוון ה 70 ש"ח – תמכור, ואם אתה סבור שהמניה עומדת לעלות לכיוון ה 90 ש"ח תמשיך להחזיק במניה. נכון, רגשית אתה "מופסד" על המניה, אבל מה שחשוב הוא מה אתה חושב שהמניה תעשה מרגע זה ואילך. הדוגמה נכונה גם הפוך, רכשתה לפני חצי שנה ב 100 ש"ח והיום היא שווה 120 ש"ח. למרות שרגשית אתה מרגיש "מחובר" למניה – ההחלטה אם למכור או להחזיק צריכה לבוא רק על סמך הניתוח לאן המניה עומדת לזוז – אם לכיוון ה 130 ש"ח, תחזיק – אבל אם אתה סבור שזה לכיוון ה 110 ש"ח, ולמרות שבעבר המניה עלתה – תמכור.

כך גם בקלפי, הקרטריון שצריך לעמוד בפניך – המצביע – הוא מי המפלגה שאתה סבור שתמודד הכי טוב עם האתגרים שאתה חושב שהם החשובים ביותר. אם אתה סבור שהאתגר הגדול ביותר שעומד בפני מדינת ישראל הוא האיום הבטחוני מעזה – אז תבחר את המועמד שאתה חושב שיתמודד הכי טוב מבין המועמדים עם עזה. אם, לעומת זאת, אתה המצביע סבור כי דווקא הפערים החברתיים הוא האתגר החשוב ביותר למדינת ישראל בתקופה הקרובה, אז תבחר במפלגה שאתה חושב שתוכל לטפל טוב יותר בפערים החברתיים.

נכון, שאפשר וצריך ללמוד מהעבר לגבי כל מפלגה כיצד היא התמודדה עם אתגר כזה או אחר – אך זאת כדי להבין כיצד המפלגה תתמודד עם האתגר הזה בעתיד. מפלגה שהתמודדה נהדר עם יוקר המחייה (אם בקואלציה ואם באופוזיציה) אבל זה גרם לה, לדעתך, להיבריס כזה שנראה לך שבקדנציה הבאה היא תנוח בעניין זה על זרי הדפנא, ואתה סבור כי זו עדיין נותרה בעייה שרירה וקיימת שיש להתמודד איתה – בחר מפלגה אחרת! זה אכן נשמע קר ומנוכר, כי הרי היא פעלה רבות בתחום הזה החשוב ללבך, ואתה מרגיש כי "מגיע" לה הקול שלך – אז זהו שלא! מגיע לנו שתבחר על פי מי המפלגה שאתה חושב שתהיה הטובה ביותר לפתור את הבעיות והאתגרים העומדים בפנינו. אם המפלגה הייתה נהדרת, אבל נגמר לה הסוס – תכתוב לה ערך מפרגן בויקיפדיה, אבל תבחר בקלפי את המפלגה שאתה סבור שתהיה הטובה ביותר להתמודד מול האתגר של יוקר המחייה.

בעת האחרונה גם רבו הסיפורים על דמויות מפורסמות שהפעם החליטו שלא להצביע למפלגה שלה הצביעו בפעם הקודמת. הדוגמה הבולטת היא בנו, יבלא"ט, של מנחם בגין ז"ל, שהודיע שהוא לא יצביע לליכוד. מצביע יקר, אני מזמין אותך להתעלם מרעש רקע זה – אתה זה לא הוא! הרעיון בבחירות הוא שכל קול שווה, גם אם בנו של ראש הממשלה מודיע בריש גלי כי הוא מצביע למפלגה X ולא למפלגה Y – למה זה צריך להשפיע עליך? בסופו של יום, אתה חייב להצביע למפלגה שאתה חושב שהיא הטובה ביותר לפתרון הבעיות והאתגרים שאתה חושב שהם החשובים ביותר. כן אפשר לשמוע אנשים אחרים ודעות אחרות, ואולי גם לשנות את הדעה שלי לעניין נושא מסויים או מפלגה מסויימת. אבל אם מאן דהו מצביע למפלגה מסויימת, או שלא, זה לא סיבה להצביע בהתאם למה שאותו מאן דהו הצביע – אלא אם כן הוא הצליח לשכנע שהמפלגה לה הוא מצביע תפתור בצורה טובה יותר את האתגר.

אני אישית עוד לא החלטתי למי אני מצביע: האם אלך עם הלב או עם הראש. האם הבעייה הגדולה ביותר הניצבת בפני מדינת ישראל היא ביטחונית – בבחינת "הסורים על הגדרות" או שמא דווקא צמצום הפערים הכלכליים הוא האתגר הגדול הניצב בפני מדינת ישראל של 2020. מה שלא יהיה – נפגש בקלפי.

" שדים מקפצים בפלאש, יורים בי חיצים של אש
בבוהמה לא יודעים לרחם –
תפסיק לכוון אלי, תתן לי קצת זמן אולי
לא אותי אתה צריך לצלם!"

(מתוך השיר "תפסיק לכוון אלי", מילים דוויד קריס, תרגום יעקב מנדלבאום)

עת בין המצרים היא, בואכה תשעה באב (היום ז' באב) ונהוג לספר במעשה קמצא ובר-קמצא.הגמרא מתחילה את הסיפר במלים: "אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (משלי כח) "אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה" " – רבי יוחנן מדבר על קבלת ההחלטות של החכמים, וטען כי תהליך קבלת החלטות בו המחליטים מפחדים ומקשים ליבם – יחליטו החלטות רעות.

מעשה בעשיר בירושלים שהשם הבדוי המופיע בגמרא הינו "כמצורא" שערך משתה גדול בערך בשנת 60 לספירה. באותה תקופה החברה היהודית בארץ ישראל הייתה מפולגת. כמובן שעשירנו, כמצורא, הזמין למשתה שערך את כל החכמים (שהם כמו ראש הממשלה והשרים של היום – הם אלו ששלטו בפועל על חיי היום-יום של היהודים תחת שילטון רומי) ואת אנשיו שלו בינהם אחד העונה לשם קמצא. כמובן שהעשיר לא הלך בעצמו להזמין את אושפיזיניו אלא שלח את משרתיו, המשרת טעה והזמין במקום את קמצא, את בר קמצא. מתוך כתביו של יוספוס פלביוס היום נוטים להאמין כי מדובר במכובד טבריאני בשם קומפסוס בן קומפסוס שהתנגד למרד. בר קמצא היה מקבוצת השונאים של כמצורא – רק לשם המחשה היום יכול היה להיות שדוד ביטן מהליכוד היה עורך מסיבה ושולח להזמין את איתן לבני, קצין המבצעים של האצ"ל -ובמקום את איתן לבני השליח היה מזמין את ביתו, ציפי לבני.

בר קמצא שסבר, בטעות, כי ההזמנה מיועדת אליו וכי כמצורא מזמינו על מנת להשלים, הגיע למסיבה (אם נכונה הסברה, אזי הגיע כל הדרך מטבריה לירושלים, אין זה עניין של מה בכך בימים ההם). כמצורא שראה את אוביו יושב במסיבה, מול כל המוזמנים – כשהחכמים נמצאים גם הם, ציווה את בר קמצא לעזור מיידית את המסיבה. בר קמצא ביקש להישאר כדי לשמור על כבודו. כמצורא סירב בתוקף ודרש כי בר קמצא יעזוב מיידית. בר קמצא הציע לשלם חצי סעודתו (ויש האומרים חצי מעלות סעודת כל המוזמנים) אך כמצורא בשלו, והחכמים שותקים. בר קמצא עכשיו כבר הציע לשלם את מלוא סעודתו (ושוב יש האומרים את מלוא עלות החגיגה) אך כמצורא אחז במרפקו של בר קמצא והוציאו בכוח ובבושת פנים מהחגיגה.

בר קמצא שנעלב קשות, בייחוד משתיקת כל אורחי המסיבה ומהתנהגותו של כמצורא הלך להלשין לנירון הקיסר הרומי כי היהודים מורדים בו, נירון, שכנראה היה רגיל בהלשנות מהסוג הזה דרש "שימוע" – ובר קמצא הציע לו את המבחן הבא – שנירון ישלח קורבן ליהודים שיעלו לעולה – אם היהודים נאמנים, אזי יעלו הקורבן לעולה, ואם לא נאמנים, יסרבו היהודים להעלות לעולה את הקורבן ששלח הקיסר הרומי. נירון שלח קורבן ליהודים הכשר להעלה לעולה, אך בר קמצא בדרכו חזרה לירושלים עם העולה פגם בקורבן פגם שאינו נראה מבחוץ, אך פוסל את הקורבן (הגמרא מציעה שתי אפשרויות בשפה הפנימית או בתוך העין).

ועכשיו בפני החכמים יש הכרעה: האם להעלות לעולה את הקרבן, בכאילו, רק כדי להשקיט את רצונו של נירון ולמנוע את כעסו. ואם לא להעלות לעולה את קורבן הקיסר, להוציא את בר-קמצא להורג כדי להוכיח לקיסר רומי כי אי העלאת הקורבן שלו, אינה חלילה מרד, אלא בעקבות מעשיו של בר קמצא.

על פי הגמרא, תהליך קבלת ההחלטות שגוי והוביל את החכמים להחלטה לא נכונה – לא לעשות כלום – לא להעלות את הקורבן עולה – משום שפגום הוא לעולה – ולא להוציא להורג את בר קמצא. בדיעבד מסתבר שההחלטה היא גם החלטה גרועה, שכן חוסר המעשה מטעם החכמים, הביא לכך שנירון החליט שאכן היהודים מורדים בו והחריב את ירושלים.

"אמר רבי יוחנן ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו" (מסכת גיטין, פרק ה' דף נה עמוד ב'). רבי זכריה בן אבקולס הינו היחידי המוזכר בשמו האמיתי בסיפור, והוא יו"ר מועצת החכמים. רב החכמים היו בעד הקרבת הקורבן מטעם של "שלום מלכות" אך רבי זכריה התעקש על קוצו של יוד, ואם העגל לא מושלם אי אפשר להעלות אותו לעולה. אני מניח שהחכמים הציעו לעשות מעין העלאת קורבן, ונירון לא היה יודע, או להחליף את הקובן הפסול בקורבן שאינו פסול, וגם אז נירון לא היה יודע. במקום זאת בחר רבי זכריה פשוט לא לעשות כלום.

גם ההצעה של החכמים להוציא להורג את בר קמצא, בבחינת מוות אחד כדי להציל רבבות מבית ישראל שנהרגו בסופו של דבר בחורבן הבית – נפסלה על ידי רבי זכריה, בטענה כי חלילה עלולים להבין מהוצאתו להורג של בר-קמצא כי יש הלכה להוציא להורג כל מי שפוגע בקורבן. בקיצור אני חולק שהייתה זו "ענוותנתו" של רבי זכריה בן אבקולס – אלא האופן שבו קיבל החלטות, כיצד שמע את החכמים שעימו, והטיל על דיברהם וטו, וכן על פחדו לפעול.

על פי ספרם של הרסגור ופוקס ("רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים" , הוצאת כנרת, זמורה ביתן, דביר 2010, תש"ע) הרי שראש הצבא הצרפתי בפרוץ מלחמת העולם השניה, מוריס גוסטב גמלאן קיבל גם הוא החלטות "שלא לעשות כלום" "וחזר וטען שהוא יפתח במלחמה כאשר צרפת ואנגליה יהיו חזקות יותר מגרמניה"(שם בספרם של הרסגור ופוקס בעמוד 143). ההחלטה הראשונה של גמלאן הייתה שלא לתקוף את גרמניה בשעה שעיקר צבאה היה עסוק בכיבוש פולין. "בשורה התחתונה, החלטתו של גמלן שלא לפעול בספטמבר 1939 הייתה בבירור החלטה לא נכונה, גרועה, וניתן לומר שהיתה גם מבישה. בגללה צרפת איבדה הכול, ואיבדה באופן משפיל ומכוער שהיה כרוך גם באובדן כבודה הלאומי." (שם, שם)

כלומר ההחלטה שלא להחליט היא החלטה בפני עצמה – וחשוב מאוד לבחון "אי-החלטה" כהחלטה שלא להחליט ולא שהליך ההחלטה טרם הסתיים: לבחון האם במצב הדברים האם נכון לא לפעול. למעשה מדינת ישראל נמצאת במצב דברים כזה מול הפלשתינאים: החלטנו לא להחליט: אין לנו דרך פעולה – אנחנו "זורמים" עם המצב. נראה לי שכמו במקרה אבקולס וגמלאן ההחלטה הזו תתברר גם כלא נכונה וגם כגרועה.

קבלת החלטות הוא תהליך של בחירת אפשרות (דפ"נ) מבין שתיים או יותר דרכי פעולה אפשריות (דפ"א). התהליך מורכב משבעה שלבים:

1. הגדרת הבעיה/האתגר/המשימה בה אנו רוצים לפתור/לטפל.
2. הבנה של הסביבה בה אנו פועלים. מה ההחלטה שלנו תשפיע על הסביבה ודברים נוספים (לדוגמה העלאת שכר האחיות, עלול להביא לדרישות לשכר ממגזרים נוספים)
3. זיהוי דפ"אות : לפחות שתי דפ"אות (דרכי פעולה אפשריות) אחרת עלול להיות מצב כמו במפרץ החזירים בתקופת הנשיא קנדי, או ההפתעה בלחמת יום-כיפור.
4. שקילה לגבי כל דפ"א – בעד ונגד, וסינון הדפ"אות שממש לא נכונות.
5. תיעדוף הדפ"אות לבחירה: מתן ציונים בפרמטרים שונים של הדפ"אות – זו מול זו.
6. בחירה – זו למעשה לב ליבו של התהליך – קבלת ההחלטה – ואז דרך הפעולה האפשרית הופכת לדרך פעולה נבחרת (דפ"נ)
7. ביצוע ההחלטה. שלב חשוב מאוד בקבלת החלטות, בייחוד בהחלטות שאנו יודעים שיהיו עוד החלטות כאלה בעתיד

(הערה: ההבדל בין 4 ל-5, שבשלב 4 אנו בוחנים כל דפ"א לבדה, האם היא רלוונטית לפי ההגדרה בסעיף 1. בשלב 5 אנו מעמידים את הדפ"אות שעברו את שלב הסינון של שלב 4 זו מול זו.)

בקורס נבחן החלטות "היסטוריות והיסטריות" (לקוח מכותרת סיפרם של אהוד פוקס ומיכאל הרסגור) וכמוסבר במבוא לסיפרם, ננתח בשני מישורים: החלטות נכונות או לא נכונות: האם דרך קבלת ההחלטה הייתה נכונה. ומישור שני האם ההחלטות היו טובות או גרועות, שזה במבחן הזמן, האם התוצאה שאליה הגיעו המחליטים (בהנחה שביצעו את ההחלטתם) היא התוצאה אליה כיוונו, והיא התוצאה הטובה.

לסיום חשוב לזכור שלא להחליט, היא החלטה בפני עצמה: לא לעשות כלום ולחכות: היא החלטה לבחור בדרך הפעולה של "לא לעשות כלום" ולא חוסר החלטה. 

הדו"ח השני של ועדת אגרנט ביחוד הפרק הדן בקונספציית המודיעין הינו הסבר מאלף מדוע צריך לזהות דפ"אות נוספות לפני שנכנסים להליך ההחלטה.

שוויון בנטל דרך פעולה אפשרית: הקמת קרביניירי חרדי

קבלת החלטות הינו תהליך של בחירת אפשרות אחת מתוך כמה אפשרויות (לפחות שתיים) כאשר המטרה של ההחלטה היא השגת מטרה ספציפית.

לפני שאנחנו נכנסים לתהליך של קבלת החלטה יש לשקול את הדברים הבאים:

• איך ההחלטה צריכה להתקבל (מה התהליך המתאים?) לבד, קבוצה?
• האם יש היסטוריה של החלטה/ות – אם כן מה היו ומה היו התוצאות?
• האם להחלטה הזו יש השפעה על החלטות אחרות? אם כן כיצד?
• האם באמת יש להחליט או שזה מיותר (redundant)?
• מה מסגרת הזמן? מה מידת הדחיפות?
• חשוב מעמדת מוצא שונה – לדוגמה מה אבא שלך היה עושה? מה המתחרה?
• מה הכי חשוב בתהליך? (איסוף, ניתוח, יעוץ, תקשורת או פרסום)?

דפ"א – דרך פעולה אפשרית.

דפ"נ – דרך פעולה נבחרת

1. שלב ההגדרה – להגדיר מה אני רוצה להשיג בהחלטה.
2. הבנה – להבין את התמונה הכוללת.
3. זיהוי דפ"אות – כדי שזה באמת יהיה החלטה, יש לפחות לזהות שתי דפ"אות.
4. שקילה – לכל דפ"א לשקול את הבעד ונגד של הדפ"א.
5. תיעדוף – לשם את הדפ"אות זו מול זו ולראות מי עדיפה.
6. בחירה – לבחור את הדפ"נ מבין הדפ"אות.
7. לבצע את ההחלטה.

1. שלב ההגדרה

להגדיר את המטרה שאליה אני רוצה להגיע. חשוב לבחון את הדפ"אות לאור המטרה. ניסוח ומסגור (Framing) של ההחלטה יש לו חשיבות רבה! חשוב לזכור ש: האופן בו אני מציג את היקף הבעיה לפתרון – למעשה ממסגר את הפתרון שיבחר. כלומר הניסוח של המטרה יכול לצמצם או להרחיב את מגוון דרכי הפעולה האפשריות (דפ"א) שישקלו בעת קבלת ההחלטה.

לדוגמה אם ראש ממשלה מגדיר את מטרת החלטה "ניצחון על האויב" המסגור הוא מלחמתי ולכן דרכי הפעולה האפשריות יהיו צבאיות, לעומת זאת אם אותו ראש ממשלה יגדיר כי מטרת ההחלטה היא "לאפשר חיים שקטים לתושבי הדרום" אז יש אפשרות לדרכי פעולה אפשריות נוספות על אלא הצבאיות, לדוגמה דרכים דיפלומטיות.

2. הבנת התמונה הכוללת

תהליך קבלת ההחלטה אינו נמצא בריק, ויש מצבים בהם החלטה יכולה להשפיע על החלטות אחרות. לדוגמה מנהל בית ספר מחליט כי הוא אוסף את הטלפונים הניידים של כל התלמידים לאחר שקרו מספר מקרים בבית הספר בו תלמידים צילמו בשירותים והעלו את התמונה לאינסטגרם. פתאום יש אירוע ביטחוני כתוצאה מכך שההורים אינם מצליחים לדבר עם הילד בנייד, מגיעים כולם לבית הספר.