הראשון למרץ הוא יום ההולדת של אמא שלי

אמא שלי, נולדה 1/3/1941 בתל אביב. כשאמא שלי נדלקה על שיר, מוזיקה, אז היא הייתה מסוגלת במשך חודשים לשמוע אותו שוב ושוב ברצף. לכבוד 1/3/2024, יום ההולדת, הכנתי סרטון קצר עם קטעים משירים ומנגנות ששמעתי בילדותי ברצף בתקופות שונות. מי שרוצה השירים המלאים בהמשך.

למי שרוצה את השירים המלאים הנה סרטונים מ YouTube:

הראשון Miriam Makeba – Forbidden Games – Live

https://www.youtube.com/watch?v=P8nyffS-2Ds

השני Mary Hopkin – Those Were The Days

https://www.youtube.com/watch?v=JnxTT7XXMPA

מאפריק סימון, אפאנאנה (אמא שלי אהבה גם את ראמיה):

https://www.youtube.com/watch?v=IeX_eRBSgxI

ועתה שניים של Herb Alpert – The Tijuana Brass הראשון Tijuana Taxi והשני The Lonely Bull

https://www.youtube.com/watch?v=lbbsFzPObLk
https://www.youtube.com/watch?v=UYJtU6WV_J4

1492 Conquest of Paradise • Main Theme • Vangelis

https://www.youtube.com/watch?v=aCynyt9z8CQ

ועתה לישראלים, שושנה דמארי, אור בהתחלה:

https://www.youtube.com/watch?v=-GIcUpr0d60

אילנית ויום חולין:

https://www.youtube.com/watch?v=4oQY2Xu_w9s

ואחרון רוצי שמוליק של אריאל זילבר:

https://www.youtube.com/watch?v=FMh_1FuJPpE

סיימתי עם השיר של אריאל זילבר, כי הוא נגמר בשורה "כן הלילה לא צריך יותר לחלום" כאשר שמוליק עליו היא חולמת בלילה וחולמת בהקיץ כל יום חזר. מי ייתן וכולנו נוכל לומר את זה על כל אחד ואחת על השמולק/ה שלו/שלה!

פורסם בקטגוריה אישי | סגור לתגובות על הראשון למרץ הוא יום ההולדת של אמא שלי

זיכרו את ה-5 בנובמבר

זיכרו, זיכרו את ה-5 לנובמבר

הבגידה, המזימה ואבק השרפה:

 

הפתיח לסרט V For Vendetta – 2005

פורסם בקטגוריה כללי | סגור לתגובות על זיכרו את ה-5 בנובמבר

4.11.2024 – 4.11.1995

האיש ההוא

מילים: נתן יונתן

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא
אשר היה כערבות הבוכיות.

למרגלות ההר נולד
ליד הנחל.
בחורף שר בין ערבות בוכיות.
בקיץ בין אורות בצעי המים
לחמו שילח על פני הנחל לדגה.
מקני הסוף כרת לו עפיפון
וכשהיה לאיש
מגבעולי הערבות הבוכיות נטה סוכה,
מאבן המבצר האפורה בנה לו בית,
על מי הנחל טחנה הקים,
זרע שדות.
שלח הונו על פני הים באניות סוחר.
אך יש אשר יניח כלי מלאכתו,
ויהיה פתאום לאיש אחר.

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא
אשר היה כערבות הבוכיות.

למרגלות ההר נולד, ליד הנחל
יידוד פזור נפש על ההר או בבכאים.
ובנופלו בבוקר לא עבות אחד על אדמתו,
יקנו לו אחוזת עולם,
ליד אמות המים השקטות.
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא
אשר היה כערבות הבוכיות.
וכמו מבצר עתיק היה בסוף הדרך.

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא
אשר היה כערבות הבוכיות.

השיר בלחן ובביצוע שלמה ארצי מהתקליט "גבר הולך לאיבוד"

פורסם בקטגוריה כללי | סגור לתגובות על 4.11.2024 – 4.11.1995

לקראת תשפ"ה – שנה טובה

התאריך מגיע, 2/10/2024, עם שקיעת החמה יגיע התאריך א' תשרי תשפ"ה. השנה זו מיוחדת וההצעה שלי למה נעשה מסביב לשולחן המשפחתי היא זו:

ראשית להתחיל בתפילה להשבת החטופים הביתה – נא לעמוד בדקה ועשרים וחמש שניות של הסרטון.

השיר ניגונים מילים: פניה ברגשטיין, לחן: דוד זהבי

"שתלתם ניגונים בי אימי ואבי
ניגונים מזמורים שכוחים
גרעינים גרעינים נשאם לבבי
עתה הם עולים וצומחים
עתה הם שולחים פאורות בדמי
שורשיהם בעורקי שלובים
ניגוניך אבי ושירייך אימי
בדופקי נעורים ושבים

הנה אאזין שיר ערשי הרחוק
הביע פי אם אלי בת
הנה לי תזהרנה בדמע ושחוק
איכה וזמירות של שבת
כל הגה יתם וכל צליל יאלם
בי קולכם הרחוק כי יהום
עיני אעצום והריני איתכם
מעל לחשכת התהום"

הוספתי כאן את הביצוע של יהודית רביץ, יש ביצועים נוספים, לדוגמה : שתלתם ניגונים | התזמורת האנדלוסית הישראלית

לאחר מכן השיר ספירת מלאי מילים: יוסי בנאי לחן: נעמי שמר

"מדינה אחת, פעמיים ים
ואגם אחד וקדחת גם,
שמש אחת עגולה,
עם אחד חכם מלא סגולה,
כאב ראש אחד ושלוש גלולות
ושישה ימים ושבעה לילות.
אחד אלוהינו, אלוהינו, אלוהינו
שבשמיים ובארץ.

עלייה גדולה מאלפיים שנות גולה,
שתי חופשות שנתיות ואחת רגילה.
יום של ניצחון, יום של מפלה,
רגע ביטחון, שלושים ימי מחלה.
טרומפלדור בגליל וקונצ'רטו לחליל
וחצי תריסר אלופים במיל'.
אחד אלוהינו, אלוהינו, אלוהינו
שבשמיים ובארץ.

עם אחד עתיק, שני שרים בלי תיק,
הראשון עצוב, השני מצחיק,
ילדות אחת קשה, שנים של התשה
ומי שרוצה עצמאות – בבקשה.
מלחמות חמש, חטיבת חרמ"ש
וחייל אחד משחק שש בש.
אחד אלוהינו, אלוהינו, אלוהינו
שבשמיים ובארץ.

חיילים שלושה עייפים במשלט,
ושבעים ילדים צוחקים במקלט.
שלושה אסירי ציון יצאו לחופשי,
אסיר עולם אחד בחודש השישי.
יום הילד, יום הפרח ויום השנה.
וגבעה עשרים וארבע עדין לא עונה.
אחד אלוהינו, אלוהינו, אלוהינו
שבשמיים ובארץ."

לאחר ספירת המלאי נבקש לו יהי מילים ולחן: נעמי שמר

עוד יש מפרש לבן באופק
מול ענן שחור כבד
כל שנבקש לו יהי.
ואם בחלונות הערב
אור נרות החג רועד
כל שנבקש לו יהי.

[פזמון]:
לו יהי, לו יהי
אנא – לו יהי
כל שנבקש לו יהי.

אם המבשר עומד בדלת
תן מילה טובה בפיו
כל שנבקש לו יהי
אם נפשך למות שואלת
מפריחה ומאסיף
כל שנבקש לו יהי

[פזמון]

מה קול ענות אני שומע
קול שופר וקול תופים
כל שנבקש לו יהי
לו תישמע בתוך כל אלה
גם תפילה אחת מפי
כל שנבקש לו יהי

[פזמון]

בתוך שכונה קטנה מוצלת
בית קט עם גג אדום
כל שנבקש לו יהי.
זה סוף הקיץ סוף הדרך
תן להם לשוב הלום
כל שנבקש לו יהי.

[פזמון]

ואם פתאום יזרח מאופל
על ראשנו אור כוכב
כל שנבקש לו יהי.
אז תן שלווה ותן גם כוח
לכל אלה שנאהב
כל שנבקש לו יהי.

[פזמון]

כאן בביצוע של זהו זה והגשש החיוור (יבדלא"ט הגשש למעט פולי עליו השלום):

ונסיים ב"תנו לשמש לעלות" או בשמו הנכון שיר לשלום מילים: יעקב רוטבליט

"תנו לשמש לעלות
לבוקר להאיר,
הזכה שבתפילות
אותנו לא תחזיר.

מי אשר כבה נרו
ובעפר נטמן,
בכי מר לא יעירו
לא יחזירו לכאן.

איש אותנו לא ישיב
מבור תחתית אפל,
כאן לא יועילו
לא שמחת הניצחון
ולא שירי הלל.

לכן, רק שירו שיר לשלום
אל תלחשו תפילה
מוטב תשירו שיר לשלום
בצעקה גדולה.

תנו לשמש לחדור
מבעד לפרחים.
אל תביטו לאחור,
הניחו להולכים.

שאו עיניים בתקווה,
לא דרך כוונות
שירו שיר לאהבה
ולא למלחמות.

אל תגידו יום יבוא –
הביאו את היום!
כי לא חלום הוא
ובכל הכיכרות
הריעו רק שלום!

לכן, רק שירו שיר לשלום…

מוסיף את הביצוע מהסרט "הלהקה":

שנה טובה.

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

כן למשמר לאומי: משמר לאומי חרדי

אחד הדברים החשובים בקבלת החלטה – היא יצירת אפשרויות (דפ"א – דרכי פעולה אפשרית וברבים דפ"אות). יותר מידי פעמים מקבלי ההחלטות נעולים על אפשרות אחת (קונספציה) – ואז למעשה אין באמת תהליך של קבלת החלטה. קבלת החלטה: היא תהליך של בחירת אפשרות אחת מתוך כמה אפשריות – התהליך נועד לאפשר להחליט איזה מבין האפשרויות תביא בסבירות הגבוה ביותר למטרה הרצויה.

ברב הפעמים החלטה אחת גוררת אחריה בעיות ואתגרים במקום אחר. אם צריך תקציב להקים משמר לאומי – ומחליטים להקים, מישהו אחר ישלם את המחיר, כי בכלכלה יש את עקומת התמורה. לכן חשוב מאוד לפני קבלת החלטה להגדיר במדויק מה ההחלטה צריכה לפתור. אחרי כן צריך לברר מה הסביבה בה אנחנו נמצאים – החלטה לצאת לטיול עם מכנסיים קצרים וחולצה קצרה יכולה להיות קצת בעייתית אם אתה מתגורר בצפון אלסקה.

והנה בשומר חומות הרשות המבצעת גילתה שיש לה אתגר שהוא לא מאה אחוז ייעודי לאף לא אחת משלוש הכוחות שקיימים. הרעיון של הרשות המבצעת היה להקים משמר לאומי לישראל. אחרי עבודת מטה הוקם ביוני 2022 (הוראה של ראש הממשלה נפתלי בנט בחודש האחרון לאחר שהתפטר ב 1/7/2022) משמר לאומי שלמעשה נועד להכפיל את משמר הגבול הקיים: תוספת של כ-10,000 שוטרים/לוחמים – שחלקם יהיו במעין "מילואים" – שיקראו רק למקרה הצורך. למדנו (לדוגמה ועדת וינוגרד לאירועי מלחמת לבנון 2006) שכדי שכוח מילואים יהיה יעיל – יש לצייד אותו ולאמן אותו באופן שוטף, לפחות חודש בשנה.

כרגע (נכון לכתיבת המאמר עם כינונה של ממשלת הימין המלא, כשבן-גביר מונה לשר לביטחון לאומי) בראש המשמר הלאומי עומד תת ניצב מאיר אליהו שכפוף למפקד משמר הגבול ניצב אמיר כהן שכפוף למפכ"ל המשטרה. דעתי כי צודק השר בן גביר בטענתו כי אין להכפיף את המשמר הלאומי למפכ"ל המשטרה – רק לא מהסיבות של השר הנוכחי – אלא מהאופי הישראלי, שאוהב להתהדר בנוצות לא לו. אין זה בלתי מתקבל על הדעת שבמקום 10,000 יתנו רק 100, וגם אלו יהיו על תנאי -כך שכל פעם שיהיה תירוץ, ייקחו את החברה האלה לפעילות אחרת. ולצערי אנחנו חיים ברצף מתיחות ביטחונית כבר 75 שנה, אז תמיד יש תירוץ. ואז שכיגיע יום פקודה, נגלה, כמו במלחמת לבנון השנייה, שלחברה אין ציוד מתאים, אין הסעות מסודרות, הם לא מאורגנים כמו שצריך – ונאלץ להקים ועדת חקירה. צריך להקים משמר לאומי, שמשימותיו יהיו להוות כוח משליט סדר במקרה חירום, כמו שקרה בשומר חומות או במהומות אוקטובר 2000.

[שאלה של חכמת הבדיעבד: תארו לעצמכם מה היה קורה ב- 7/10/2023 לו תוכניתו של בנט הייתה מיושמת ובמשטרת הגבול היו כ- 2,000 עד 3,000 לוחמים חדשים לפי התוכנית של בנט – אבל על כך בפוסט נפרד] 

אתגר השוויון בנטל של בחורי הישיבות

הסביבה שבה אנו נמצאים, שכ-20% מהמחזור שמגיע לגיל גיוס, לא מתגייסים כי הם "תלמידי ישיבה". מעבר לברור מאליו, חוסר השוויון בנטל, זה יוצר בעיות אדירות. אותם תלמידי ישיבה לא משתלבים בשוק העבודה. לרב המשרת יש בעיה כפולה: הן בכוח אדם בו כל אחד שמשרת – צריך להוסיף עוד זמן כדי לבצע את מה שיכלו לבצע 100%. הבעיה הנוספת היא בנטל המס – שוב כל אחד שמשלם מס צריך לשלם יותר – כדי לשלם עבור השירותים שמקבלים אלו שלא משלמים מס.

סקירה קצרה של סוגיית גיוס בוגרי ישיבות חרדים לצבא. על פי דני קורן ויחיאל גוטמן בספרם ממשלות ישראל לדורותיהן החלטות חכמות והחלטות מטופשות הכל התחיל קצת לפני הכרזת המדינה (מרץ 1948), כאשר ישראל גלילי העביר מזכר לראש ישיבה בירושלים שבו נכתב: "כל בני הישיבות, לפי רשימות מאושרות, פטורים משירות בצבא לתלמידים המסוגלים יינתן אימון להגנה עצמית במקום תלמודם".

אין ספק כי מי שאישר את העניין היה בן גוריון עצמו. ואכן בשנים הראשונות, היה מדובר על כ- 400 תלמידי ישיבה. בן גוריון אשרר את הפטור בינואר 1951 במנשר לרמטכ"ל השני, יגאל ידין. הפטור ניתן על ידי הרשות המבצעת, אך בן גוריון נסמך על חקיקת הכנסת. המנשר קבע: "על יסוד סעיף 12 בחוק שירות הביטחון שחררתי בחורי הישיבה מחובת השירות הסדיר. שחרור זה חל אך ורק על בחורי ישיבה העוסקים הפועל בלימוד תורה בישיבות".

ב-1954 ניסה שר הביטחון להגביל את הפטור מחובת השירות בצה"ל, בהתאם לאותו חוק, לארבע שנות לימוד בישיבה גבוהה – כאשר החרדים הביעו התנגדות עזה, כולל הפגנות – אך היו אלה שנים סוערות, כולל הסכם שילומים עם גרמניה ופרשת הביש במצרים. מצד שני ההוראה מעולם לא בוצעה בפועל, כנראה עקב אותם סערות. ב-1958 מנכ"ל משרד הביטחון, שמעון פרס, הוציא מסמך רשמי שהסדיר את הנושא "תורתם אמונתם". בשלב זה נראה כי לבן גוריון היו מחשבות שניות בעניין, ואף כתב לרב הראשי, יצחק הרצוג (סבו של הנשיא הנוכחי) "קיימת בעיה מוסרית כבדה בכך שאם לאם פלונית ייהרג על הגנת המולדת ובן של אם אלמונית יישב בבטחה בחדרו וילמד תורה". למרות שבעת כתיבת המכתב, בן גוריון היה גם ראש הממשלה וגם שר הביטחון – הוא לא עשה דבר בנידון, כנראה קיווה שהרב הראשי יוציא לו את הערמונים מהאש.

1968 פוגשת את ישראל גדולה יותר ורחבה יותר, וכן יש את כל הפלסטינים בגדה וברצועת עזה עליהם מוטל משטר צבאי. שר הביטחון שמבין כי הוא זקוק גם לבני הישיבות – מגביל את הפטור ל -800 תלמידים. ב-1970 מבטל דיין את ההוראה של עצמו. לאחר הבחירות של 1977, בגין שזקוק למפלגות החרדיות – מבטל את המכסות לפטור.

1981 – עותר עו"ד רסלר, כקצין מילואים, לבג"צ בטענה שההסדר אינו שוויוני. נשיא בית המשפט העליון, כבוד השופט יצחק כהן, דוחה את העתירה וקובע כי בג"צ לא יגרר למחלוקת פוליטית, כי הנושא אינו שפיט וכי לעותר אין "זכות עמידה".

1986- שב ועותר עו"ד רסלר, כקצין מילואים -אך הפעם מצרף אליו עוד קציני וחיילי מילואים שרובם סטודנטים, הטוענים כי "זה לא פייר" שהמילואים פוגעים לעותרים בלימודים, בעוד מי שלומד בישיבה אינו סובל מבעיה זו. שופט בית המשפט העליון כבוד השופט אהרון ברק, דוחה את העתירה. השופט ברק מוכן לקבל כי יש מצבים שבג"צ יאלץ להיגרר למחלוקת פוליטית, ואכן לעותרים "זכות עמידה" – בכך שככל שרב מספר העושים מילואים – כך יקטן מספר הימים שכל אחד מהם עושה. ברם כבוד השופט ברק קובע כי מאחר והמחוקק נתן סמכות לשר הביטחון (סעיף 12 לחוק שירות הביטחון) לפטור אוכלוסיות מסוימות מגיוס, ואין זה לא סביר לפטור בחורי ישיבות ודוחה את העתירה.

1998 – שב ועותר עו"ד יהודה רסלר, כקצין מילואים, לבג"צ בטענה שההסדר אינו שוויוני. הפעם בנוסף לכ-15,000 סטודנטים מצרפים לעתירה חברי הכנסת אמנון רובנשטיין וחיים (ג'ומס) אורון. הפעם מכריע בג"צ בהרכב של 11 שטפטים כי ההסדר אינו חוקי. בג"צ קובע כי ראוי שפטור כזה, ובהיקף כזה יהיה ברמת חקיקה ולא כמזכר של מנכ"ל משרד הביטחון – ומקציב לכנסת, המחוקק, לחוקק חוק בנושא תוך שנה. הדגשה שלי: בג"צ לא קובע מה יהיה ההסדר – בג"צ קובע כי בסוגיה כל כך עקרונית – צריך חוק ולא הוראות פנמיות של מנכ"ל משרד הביטחון.

ב"יעילות" הישראלית הידועה, מורכבת ועדה – ועדת טל, בראשות השופט (בדימוס) צבי טל. בשנת 2000 ועדת טל מפרסמת את מסקנותיה. רק ב -2002 מחוקק חוק טל. לא חולפות שלוש שנים "זריזות", ב-2005 מודיעה הממשלה לבג"צ כי יישום חוק טל נכשל. לא חולפות שבע שנים "זריזות", ב 2012 גם מבקר המדינה מגיע למסקנה כי חוק טל נכשל, וכי יש כ- 63,000 מקבלי פטור. הפתרון? עוד ועדה – ב-2013 מוקרמת ועדת פרי בראשות חה"כ וראש השב"כ לשעבר יעקב פרי. מסקנות ועדת פרי הן להגביל את מספר הפטורים ל- 1,800 בשנה. מגיעות הבחירות בשנת 2015, ובעקבות כך קמה ממשלת ימין שבה החרדים הם ציר מרכזי. למרות זאת יש הסכמה על 90% מהנושאים בנוגע לחוק גיוס כולל עם החרדים – אך ה- 10% הנושאים שנמצאים בחילוקי דעות מביאים לכך שהחוק לא מובא להצבעה בכנסת.

הקמת משמר לאומי חרדי

יש לנו כאן שתי בעיות, לכאורה אינן קשורות אחת לשנייה, שזקוקות לפתרון. אבל אם מתבוננים מעבר לעמדות ולצרכים, הרי שיש לנו כאן חפיפה בין האתגרים. אז הנה הצעה שלי שיכולה לפתור גם את נושא המשמר הלאומי וגם את נושא גיוס בחורי הישיבות: להקים משמר לאומי חרדי. יוקם משמר לאומי שיורכב מתלמידי ישיבה. לתלמידי ישיבה תהיה חובה לשרת במשמר הלאומי שלוש שנים, בדומה לשירות הצבאי של הלא חרדים. לתלמיד החרדי תהיה אפשרות לבחור בין לשרת מגיל 17 עד 20 או 18-21. אני מניח שיהיה צורך בפרויקט הקמה של המשמר, שיקבע נושאי כפיפות, סמכות, מה באחריות הצבא, המשטרה ומה באחריות המשמר – וכיצד לשתף פעולה במקרים שנדרש שת"פ.

הרעיון שהמשמר הלאומי החרדי חייב לאפשר לתלמידים להמשיך וללמוד תורה – אולי יום בשבוע לימודי תורה ובשאר הימים שעה בבוקר ושעה בערב. ואז בסיום שלוש שנות השירות המצב יתהפך והתלמידים בישיבה יתאמנו, לדוגמה פעם בשבוע, עם אימוני כושר גופני שעה בבוקר ובערב. אפשר אפילו לטעון שלכך כיוון גלילי בסיפא של המנשר ממרץ 1948 כשכתב "לתלמידים המסוגלים יינתן אימון להגנה עצמית במקום תלמודם".

הצוות המקים (בבקשה, רק לא עוד ועדה – צוות הקמה עם סמכויות ביצוע) יצרך לקבוע איך ואיפה יבוצעו האימונים, ואיזה שר בממשלה יוכל להניע את המשמר לפעולה, איזה פעולות יחייבו החלטת קבינט. אני מניח שאפשר להגיע להסכמות בדבר אימונים במסגרת הישיבה עצמה – וגם להסכים על תוכנית לבניית המשמר הלאומי החרדי כך שמתוך בחורי הישיבה התלמידים שמצטיינים במשמר אך אינם עילוי תורני, יקימו את שדירות הפיקוד. אפשר גם להגיע להסכמה על הקמת מסגרות דומות לבנות במסגרת של אולפנות.

יש בי ביטחון שמטלות שביצע הצבא במשבר הקורונה, כמו חלוקת אוכל לקשישים בימי הבידוד, יכול לעשות המשמר הלאומי החרדי. כך גם משימות של כיבוי אש, דיכוי התפרעויות במרחב הציבורי בזמן שהצבא נמצא בפעילות מלחמתית ועוד. פטרולים של המשמר הלאומי החרדי בנקודות חיכוך, יכול להביא תוצאות רצויות של שקט ברחובות שלנו. כמובן שצריך להיות קווים אדומים שבהם המשמר לא יוכל לפעול – כמו מניעת הכנסת חמץ בפסח, או קודי לבוש צנועים. דווקא כאן אני משוכנע כי בוגרי ישיבות יוכלו להתחבר לכך שיש בית הלל ובית שמאי, ולמרות חילוקי הדעות עדיין חיתנו בניהם אלה עם אלה.

ניקח את ראשי התיבות מל"ח, שכרגע הם משק לשעת חירום, ונהפוך את זה ל"משמר לאומי חרדי". קדימה מי מעצב סמל עם מלחיה השופכת מלח על מדורה ומכבה אותה?

 

שנה טובה.

 

 

פורסם בקטגוריה גישור, זכויות חוקתיות, קבלת החלטות | סגור לתגובות על כן למשמר לאומי: משמר לאומי חרדי

החצר האחורית – הצוללת התשיעית

כך במקור לא נגעתי

https://www.youtube.com/watch?v=EpAm9pGaWlQ

מילים: יענקל'ה רוטבליט לחן: איתמר ציגלר


כְּשֶׁהַצּוֹלֶלֶת תָּצוּף מִמַּעֲמַקִּים
וְתָשׁוּב לָשׁוּט עַל פְּנֵי הַמַּיִם
כְּשֶׁהַצּוֹלֶלֶת תִּנְשׁוֹם שׁוּב אֲוִיר נָקִי
וְתִרְאֶה שֶׁמֶשׁ, אוֹר וְשָׁמַיִם –

הַאִם אָז אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בֶּאֱמֶת יְחַטֵּא
וְנוּכַל לְהַבְחִין מִי צַדִּיק, מִי חוֹטֵא
בִּמְזִמּוֹת וּתְכָכִים וּמִינֵי קְנוּנְיָה
שֶׁל סָפֵק-מֶמְשָׁלָה וְסָפֵק-כְּנוּפְיָה?

כְּשֶׁהַצּוֹלֶלֶת תָּצוּף וְתִקָּשֵׁר לָרְצִיף
הַבָּטוּחַ שֶׁל נְמַל הַבַּיִת –
הַאִם עֲנַן הַחֲשָׁד אֶת כְּבוֹדָהּ עוֹד יַקִּיף
מֵחַרְטוֹם וְעַד יַרְכָּתַיִם?

אוֹ שֶׁמָּא עַד אָז תִּתְבַּהֵר הַתְּמוּנָה –
מִי הִדִּיחַ, שִׁחֵד, מִי רִמָּה והוֹנָה
וְקִמְבֵּן וְזָמַם אוֹ, בִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם –
מִי הִרְוִיחַ כָּאן הוֹן, מִי יְשַׁלֵּם בְּדָם?

וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּזְרַח, וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּשְׁקַע
הַיָּם שׁוֹמֵר עַל זְכוּת הַשְּׁתִיקָה
אֲבָל מִן הַחוֹף רוּחַ מֶרִי הוֹמָה –
מָתַי נָבוֹא חֶשְׁבּוֹן עִם אֲדוֹנֵי הַמִּלְחָמָה
מָתַי נָבוֹא חֶשְׁבּוֹן עִם אֲדוֹנֵי הַמִּלְחָמָה. 

כְּשֶׁהַצּוֹלֶלֶת תָּשׁוּב לַעֲגוֹן בְּשַׁלְוָה
וּלְצִדָּהּ כָּל אוֹתָם כְּלֵי הַשַּׁיִט
הֲמוֹן שְׁאֵלוֹת מְחַכּוֹת לִתְשׁוּבָה:
הַאִם יִתְהַלְּכוּ פֹּה עֲדַיִן –

אֲנָשִׁים בְּלִי עֲקֵבוֹת, אֲנָשִׁים בְּלִי צֵל
וְאַנְשֵׁי אֱלֹהִים רֵיקִים מֵאֵל
פְּרַקְלִיטֵי הַשָּׂטָן, לָהֶם הַחוֹק הוּא מַכְשִׁיר –
הִנֵּה עוֹד מְשׁוֹרֵר שֶׁהָרְגוּ בִּגְלַל שִׁיר…

וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּזְרַח, וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּשְׁקַע
הַיָּם שׁוֹמֵר עַל זְכוּת הַשְּׁתִיקָה
אֲבָל מִן הַחוֹף רוּחַ מֶרִי הוֹמָה –
מָתַי נָבוֹא חֶשְׁבּוֹן עִם אֲדוֹנֵי הַמִּלְחָמָה
מָתַי נָבוֹא חֶשְׁבּוֹן עִם אֲדוֹנֵי הַמִּלְחָמָה.

כְּשֶׁהַצּוֹלֶלֶת תָּגִיחַ מֵעוֹמֶק הַיָּם
וְתָצוּף שׁוּב עַל פְּנֵי הַמַּיִם –
מִי יוֹשִׁיט אֶת לֶחְיוֹ לַמַּכָּה הַשְּׁנִיָּה
בַּיּוֹם בּוֹ יִפְּלוּ הַשָּׁמַיִם.

פורסם בקטגוריה כללי, קבלת החלטות | סגור לתגובות על החצר האחורית – הצוללת התשיעית

חַרְבִּי, אֵי חַרְבִּי / שאול טשרניחובסקי

חַרְבִּי! אֵי חַרְבִּי, אֵי חֶרֶב נֹקֶמֶת?

חַרְבִּי לִי תֵּנוּ, עַל אוֹיְבַי אַצְרִיחַ!

אַיָּם מְשַׂנְּאַי? אַכְרִיעֵם לַטֶּבַח,

הַשְׁמֵד אַשְׁמִידֵם! אֲכַלֵּם, אַכְרִיתֵם,

אַכְרִית, אַשְׁבִּיתָה מֵּאֱנוֹשׁ זִכְרָנמוֹ,

אֶעֱלֶה כַּקּוֹצֵר, אַף גִּזְעָם אֲשָׁרְשָׁה;

אֶחְשׂף יְמִין-עֻזִּי וּלְצָרַי אוֹכִיחַ,

חֶרֶב-גַּאֲוָתִי מִדָּמָם אַשְׁכִּירָה,

אֶרְחַץ פְּעָמַי בִּדְמֵי חַלְלֵיהֶם,

רַגְלַי תִּדְרֹכְנָה עַל רֹאשׁ פַּרְעוֹתָמוֹ,

אֶגְזֹר עַל יָמִין, אֶקְצֹרָה עַל שְׂמֹאל.

קָדְחָה אֵשׁ בְּאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל:

רַבַּת צְרָרוּנִי, וְאֵין עוֹמֵד בַּפָּרֶץ,

אָמֹר אָמַרְתִּי: כְּבָר בָּא עָלַי קֶרֶץ.

חַרְבִּי! אֵי חַרְבִּי, אֵי חֶרֶב מִלְחֶמֶת!

חַרְבִּי לִי תֵּנוּ – לֹא אָשִׁיב לִנְדָנָהּ

טֶרֶם אַגִּירָה מְשַׂנְאַי בַּשָּׁלַח.

כַּלְכֵּל נִלְאֵיתִי… כִּי רוּחִי הִתְעַבְּרָה!

עָלָה עָשָׁן בְּאַפִּי, לִבִּי – הַר-גָּעַשׁ,

דָּמַי בְּעוֹרְקַי – אֲפִיקֵי בְנֵי-רֶשֶׁף,

כְּבָלַי אֲפַתַּח, אֲנַתְּקָה מוֹסְרוֹתָי…

רוֹדִי, הִמוֹגָה! – הַתֹּפֶת בִּלְבָבִי,

חַתָּה, הִסוֹגָה! – שָׁם מוֹקְדֵי-הַשַּׁחַת,

כְּאֵשׁ, אֵשׁ-צָרֶבֶת, חֲמָתִי נִתֶּכֶת,

רַחֲמִים שָׁכַחְתִּי, חֲנִינָה בַּל אֵדַע,

אֶנְקַת חֲלָלִים בְּאָזְנַי – מַנְגִּינָה,

דָּמְךָ, דִּמְעָתְךָ – מַיִם נִדְלָחוּ…

הִכּוֹן לְשִׁבְרְךָ, הִכּוֹן, אַכְזָרִי,

לְרוֹעֵץ לְךָ קַמְתִּי בְּעֹז נֶאְדָּרִי!

חַרְבִּי! אֵי חַרְבִּי, אֵי חֶרֶב נֹקֶמֶת!?

חַרְבִּי לִי תֵּנוּ – לֹא אָשִׁיב לִנְדָנָהּ…

שְׂפָתַי מַה דּוֹבְבוּ? קְרָבוֹת אֶחְפֹּצָה!…

אָן הוֹלִיכוּנִי שׁוֹלָל עֶשְׁתֹּנוֹתַי?

וּבַעְיָם רוּחִי צוּר-חַרְבִּי שַׁנּוֹתִי…

חֶרֶב אָחַזְתִּי… כְּבָר יָבְשָׁה אֶזְרוֹעִי!

עַבְדוּת נִצַּחַת אֵין-אֱיָל שָׂמַתְנִי,

דִּכְּאָה גַּם רוּחִי שַׁחוֹתִי מֵאָדָם.

עֶבֶד-עֲבָדִים הֱיוֹת כְּבָר הִסְכַּנְתִּי,

זָנְחה דְּרוֹר נַפְשִׁי, נָשִׁיתִי כָּל טוֹב…

וְרוּחִי כִּי יִסְעַר, יִתְגָּעֵשׁ בַּכֹּחַ,

וְנַפְשִׁי כִּי גָּרְסָה לַחֹפֶשׁ וְחַיִּים –

אָלָה פִּי מַלֵּא, רַק אֶחֱרֹק שִׁנַּיִם,

מָתְנַי אֲשַׁנֵּס כְפַעַם בְּפַעַם

וְאֶשֹּׁךְ כִּמְשֻׁגָּע אֶת כְּבָלַי בְּזָעַם…

אודיסה 1892

פורסם בקטגוריה כללי | סגור לתגובות על חַרְבִּי, אֵי חַרְבִּי / שאול טשרניחובסקי

ביבי וליצניו צריכים ללכת

לקרוא זה פשוט לא מספיק – צריך גם להבין:


"{23} וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר.{24}בֶּן-אָדָם יֹשְׁבֵי הֶחֳרָבוֹת הָאֵלֶּה עַל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל אֹמְרִים לֵאמֹר אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת-הָאָרֶץ וַאֲנַחְנוּ רַבִּים לָנוּ נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה.{25} כה לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ.{26}עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ.{27}כֹּה-תֹאמַר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה חַי-אָנִי אִם-לֹא אֲשֶׁר בֶּחֳרָבוֹת בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וַאֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה לַחַיָּה נְתַתִּיו לְאָכְלוֹ וַאֲשֶׁר בַּמְּצָדוֹת וּבַמְּעָרוֹת בַּדֶּבֶר יָמוּתוּ.{28}וְנָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה וְנִשְׁבַּת גְּאוֹן עֻזָּהּ וְשָׁמְמוּ הָרֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵין עוֹבֵר.{29} וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי יְהוָה בְּתִתִּי אֶת-הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה עַל כָּל-תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ." (יחזקאל ל"ג)


יחזקאל מדבר בציניות אל אלה שאומרים: "מה אלוהים הבטיח לאברהם שהיה אחד – אנחנו הרבה לנו מגיע" ושואל שאלה רטורית: "עשיתן תועבה, עסקתם בחרחורי טומאה בינכם – ואתם מצפים שאלוהים יתן לכם את הארץ – על איזה הבטחה לפני אלפיים שנה? – כמובן שהתשובה היא לא, לא יתן!


"{1}וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר.{2}בֶּן-אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ דֶּרֶךְ תֵּימָנָה וְהַטֵּף אֶל-דָּרוֹם וְהִנָּבֵא אֶל-יַעַר הַשָּׂדֶה נֶגֶב.{3}וְאָמַרְתָּ לְיַעַר הַנֶּגֶב שְׁמַע דְּבַר-יְהוָה כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי מַצִּית-בְּךָ אֵשׁ וְאָכְלָה בְךָ כָל-עֵץ-לַח וְכָל-עֵץ יָבֵשׁ לֹא-תִכְבֶּה לַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת וְנִצְרְבוּ-בָהּ כָּל-פָּנִים מִנֶּגֶב צָפוֹנָה.{4}וְרָאוּ כָּל-בָּשָׂר כִּי אֲנִי יְהוָה בִּעַרְתִּיהָ לֹא תִּכְבֶּה.{5}וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה הֵמָּה אֹמְרִים לִי הֲלֹא מְמַשֵּׁל מְשָׁלִים הוּא." (יחזקאל כ"א).


לכל אלא האומרים – לא עכשיו הוא הזמן – טעות. עכשיו הוא הזמן, אם עם חפץ חיים אנחנו, צריך להוציא את הנגע מתוכנו:


"{10}שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה.{11}לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי.{12}כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי.{13} לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת-שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא-אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה.{14}חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא.{15}וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ.{16}רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ.{17}לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה.{18} לְכוּ-נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְהוָה אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם-יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ.{19}אִם-תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ.{20}וְאִם-תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר." (ישעיהו א).


(הערה – דמים יכול להיות גם בצע כסף, דמי שוחד!).
לצאת מהמצב פשוט! קשה, יקח זמן אבל פשוט: ביבי וכל ליצניו צריכים ללכת – יוחזרו בנט-לפיד-גנץ-ליברמן, עם כל הקושי וכל הביקורת (שיש! על כל אחד מהרביעייה!) הם לפחות יפעלו לטובת מדינת ישראל ותושביה, ולא לטובת כיסם הפרטי ומוצגי ראווה של "כאילו דת" בדיזנגוף, בחווארה. ויפה שעה אחת קודם!

פורסם בקטגוריה כללי | סגור לתגובות על ביבי וליצניו צריכים ללכת

סבירות

לו אני שופט בבית משפט עליון, הייתי מכנס את חברי לספסל השיפוט ומוציא פסק דין פה אחד וקצר: התיקון לחוק יסוד השפיטה בטל, כי הוא התערבות של הרשות המחוקקת בדרכי הפעולה של הרשות השופטת – ובכך הוא פוגע בבסיס של עקרון הפרדת הרשויות.

העילה לפסק הדין – היא של השופט הנותן את פסק הדין

מרחו אותנו כל כך הרבה שאנחנו כבר לא יודעים לזהות את הדבר הפשוט והברור מאליו – הפרדת רשויות אומרת שאסור לכל אחת משלוש הרשויות להתערב בפעילות של רשות אחרת. במקרה של הרשות השופטת אסור לאף רשות, גם אם היא הרשות המחוקקת, להגיד לרשות השופטת מה יהיה רשום בפסק הדין. הרשות המחוקקת או יותר נכון המכוננת (מיד אני אגיע גם לזה, לא לדאוג – יש סמכות לבית משפט בשלב זה להתערב בכל חוק של הכנסת) יכולה להגיד לבית המשפט איך – לקבוע פרוצדורה, אבל לא מה יהיה כתוב בפסק הדין. לשם כך יש שופט וזה תפקידו. קוראים לזה "צדק נהלי": התפקיד של הכנסת הוא לקבוע את הטכניקה. דוגמה הכנסת יכולה לקבוע שבמקרה של חוק יסוד צריך רב של 7 שופטים מתוך 15 אבל הכנסת לא יכולה לקבוע מה יהיה כתוב בתוך פסק הדין – איזה עילה ישתמש השופט כדי לנמק את החלטתו. זה פשוט הופך את בית המשפט לחותמת גומי של הרשות המחוקקת. בארץ נהדרת הדגימו את זה בצורה קולעת כשאייל קיציס שאל את המחקים של לוין ורוטמן האם זה הגיוני, המחכה של לוין אומר "אין בעיה ביטלנו את הסביר, נבטל גם את ההגיוני". ברור מאליו שהכנסת לא יכולה להכתיב לשופט מה יכתב בפסק הדין.

המקרה הזה הוא מקרה קצה – שבו רשות אחת מנסה לבטל את הפרדת הרשויות ולהכתיב לרשות השופטת מה יהיה כתוב בפסק הדין, ואיך הוא ינומק – ודינו להתבטל!

חוק יסוד

נהוג לחשוב כי חוק יסוד הוא חוק בעל מעמד חוקתי, אבל לא כך המצב. החלטת הררי מ 13/6/1950 קובעת:

"הכנסת הראשונה מטילה על ועדת החוקה, חוק ומשפט להכין הצעת חוקה למדינה. החוקה תהיה בנויה פרקים פרקים, באופן שכל אחד מהם יהווה חוק יסודי בפני עצמו. הפרקים יובאו בפני הכנסת, במידה שהוועדה תסיים את עבודתה, וכל הפרקים יחד יתאגדו לחוקת המדינה."

ההחלטה קובעת שרק בסיום חקיקת כל הפרקים – יובאו בפני הכנסת וכל הפרקים יתאגדו לחוקת המדינה. כלומר על עוד לא הסתיימה חקיקת חוקי היסוד, וועדת החוקה, חוק ומפשט איגדה את כולם לכלל חוקת המדינה והביאה לאישור הכנסת – אין לחוק היסודי כל מעמד חוקתי.

ולכל הטוענים כי אין לבית המשפט העליון סמכות לבטל חוקי יסוד, כי הוא נסמך לא על חוק אלא על החלטה שיפוטית, אז מדובר בטיעון שהוא חרב פפיות – עצם הסמכות להפריד בין חוק רגיל לחוק יסוד – מבוסס על החלטה של הכנסת – לא חוק, לא עבר שלוש קריאות, לא היה בוועדות הכנסת. הייתה הצעת פשרה של חבר הכנסת יזהר הררי מהפרוגרסיביים – מדובר בהחלטה שמטילה על וועדת החוקה להבין הצעת חוקה. הכנסת לקחה לעצמה את הסמכות להיות גם הרשות המכוננת וגם הרשות המחוקקת בהחלטה ולא בהליך חקיקה מסודר. בניגוד לרשות השופטת ששם להחלטה שיפוטית יש משמעות של תקדים, הכנסת קבעה כי כדי שיהיה תוקף חוקי יש לעבור שלוש קריאות. משמע אין לחוק היסוד כל מעמד על או מעמד חוקתי, וזאת עד שלא יסיימו את הליך חקיקת חוקי היסוד, כולל חוק יסוד החקיקה עצמו – שבו יקבע, מן הסתם, מה הם חוקי היסוד המאוגדים בחוקה, מה מעמדם וכיצד ניתן לשנותם.

פורסם בקטגוריה המהפיכה המשפטית | סגור לתגובות על סבירות

מהו פשר אחריות

"וְעַכְשָׁיו אֱמוֹר לִי, פּוּט,
מַהוּ פֵּשֶׁר "אַחְרָיוּת"?
"אַחְרָיוּת" – שָׁאַלְתָּ, פִּיט?
גַּם כֵּן שְׁאֵלָה טִפְּשִׁית!"

ו"אַחְרָיוּת" זֶה… אֵיךְ לוֹמַר?
"אַחְרָיוּת" זֶה… מִין דָּבָר,
שֶׁ… שֶׁ… שֶׁ… אוּלַי אוּכַל
לְהַסְבִּיר זֹאת בְּמָשָׁל.

אִם בְּמִכְנָסָיו שֶׁל פּוּט
כָּל הַכַּפְתּוֹרִים קַפּוּט
רַק הַטֶּמְבֶּל לֹא יַרְגִּישׁ
כִּי הָעֵסֶק עֵסֶק בִּישׁ.

אַךְ הִנֵּה כַּפְתּוֹר אֶחָד
עַל־פִּי נֵס נִשְׁאַר לְבַד, –
אָז עָלָיו הָאַחְרָיוּת
בְּעַד מִכְנָסָיו שֶׁל פּוּט…"

(מתוך עלילות מיקי מהו של א.שלונסקי)

50 שנה למלחמת יום כיפור, שאין ספק שנתפסנו עם המכנסיים למטה – כאשר מכל הקודקודים לא נמצא ולו אחד שיהיה הכפתור הבודד שתהיה לו האחריות שהמכנסיים לא יפלו.

עברו חמישים שנה, תפרנו שורה של כפתורים – אך הזמן והשימוש ושוב הגענו למצב בו אין כפתורים במכנסיים. שוב כל אותם קודקודים, במקום לקחת אחריות, במקום להיות הכפתור שיחזיק את המכנסים יושבים כולם ומצביעים אחד לשני למבושים וצועקים – אין לך כפתורים במכנסיים.

ברגע שנאלץ לקום כדי לרוץ למקום שבו עומדים עלינו לכלותינו, המכנסיים יפלו ושוב נתפס עם המכנסיים למטה. אז מיהו אותו כפתור שבעבורו האחריות למכנסיים?

חשוב להבין שמדובר בשאלה אחרת לחלוטין מהשאלה מי אשם. בקבלת החלטות יש שלב קריטי שנקרא הגדרת הבעייה. תת סוגיה הוא נושא המסגור (framing) של הבעיה – מאוד קל למעוד ולשאול "מי אחראי לכך שהגענו לבעייה" ולא את השאלה האמיתית "על מי האחריות להוציא אותנו מהבעיה". בעוד השאלה הראשונה עוסקת בפוסט מורטום, בניתוח מה קרה ומי הביאנו עד היום, ניתוח שהוא חשוב, אבל חשוב לערוך אותו לאחר שנחלצנו מהבעייה. כרגע, שאנחנו מחפשים את הכפתור שיחזיק לנו את המכנסיים, חייבים למסגר את הבעייה לשאלה השנייה.

במקרה זה התשובה ברורה: ראש הממשלה. אך האם ראש הממשלה מסוגל לקחת את האחריות הזו? כדי להצליח על ראש הממשלה לוותר על האגו, לא להיות צודק אלא להיות חכם ואולי אפילו פיקח. אומרים שההבדל בין חכם ופיקח הוא שחכם לומד מטעויות של עצמו ופיקח לומד מהטעויות של החכם. הנשיא קנדי נכנס לתפקיד הנשיא ומיד לצרה גדולה במפרץ החזירים בקובה. מיד לאחר המשבר, הזמין קנדי את הנשיא הקודם (שהיה מהמפלגה היריבה) ואייק הסביר לנשיא הטרי, כי האחריות של הנשיא היא לקבל החלטות צופות פני עתיד, ולא לחפש מי אשם. למזל כל העולם, קנדי למד, ובמשבר הטילים שנתיים מאוחר יותר, עשה את הבלתי נתפס על ידי מפקדי הצבא האמריקאי – ושוחח עם חרוצ'וב ישירות (עד היום יש ויכוח מי משניהם יזם את השיחה). כתוצאה ישירה משיחה זו הוחלט על הקמת ה"קו האדום" בין ארה"ב לברית המועצות.

אני פונה לראש הממשלה, תעזוב את צ'רציל ותהיה קצת קנדי – וקנדי של משבר הטילים, כולל ההסכמות הגלויות והסמויות (הייתה הסכמה חסויה להוציא טילים גרעניים בליסטיים מתורכיה). החלופה תהיה מלחמת אחים. לא הצליח לנו בפעמיים הקודמות מלחמת האחים. נסיים עם עוד קלישאה: טירוף או שיגעון מוגדר כלעשות פעם אחר פעם אותו דבר ולצפות לתוצאה שונה. ראש הממשלה צא מהטירוף או מהשיגעון שטוען שמלחמת אחים תסתיים בנצחון 64 המנדטים ולא בהשמדת מדינת ישראל. זה שיגעון, טירוף: קח אחריות, כי רק אתה יכול!

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים | כתיבת תגובה