Oraculi – מורה נבכים

אני בעד העסקה הבאה: החרדים ילמדו ליבה ובתמורה החרדים ילמדו משנה ותלמוד כחלק מהלימודים בכל בתי הספר: ליבה תמורת לב.

רגע, לנשום! כן, ההצעה היא לימודי ליבה במערכת החינוך החרדי בתמורה לכך שהטובים שבתלמידי החינוך החרדי יזכו למצוות "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם" (דברים ו' 7) וילמדו במערכת החינוך הכללית משנה ותלמוד.

הרעיון התחיל להתבשל, תרתי משמע, במוחי לאחר שבתקופה האחרונה יוצא לי להיות יותר ויותר בלוויות. אין כאן איזה סוגיה מיסטית – מורבידית, אלא פשוט עניין של גיל: רב ההורים של חברי בני גילי, הינם בגילאי 80-90 שיבדלו אלא שבחיים – לחיים ארוכים, בריאים וטובים. אני נעצב אל ליבי בכל פעם שבלוייה של הורה של חבר מהיסודי או מהתיכון, בעודי עומד בשמש הקופחת, אני מגלה שהיתום הטרי נתקל ב"קדיש" בפעם הראשונה בחייו. הטעות של ראש הממשלה לפיד בנאומו בטקס האזכרה למלחמת יום-כיפור, ממנה ניכר שאף לא אחד בסביבת ראש הממשלה – היה מודע לכך שאין מניחים תפילין, לא בימי שבת ולא בימי חג (יום כיפור תשל"ד, 6/10/1973, חל ביום שבת) – היא שגרמה להוצאת הרעיון על הכתב.

ליבה תמורת לב יכולה לתת פתרון לשתי סוגיות: מצד אחד מערכת החינוך שלנו זקוקה נואשות למורים. על פי משרד החינוך התחלנו את השנה עם מחסור של כ-6,000 מורים. בממוצע חסר 1.5 מורים לכל בית ספר. אין מדובר רק בכמות, מערכות החינוך בכל העולם מתמודדות עם השאלה מה צריך ללמד או מה מטרת החינוך. אין מדובר בעניין זניח, ילדים שהתחילו השנה כיתה א' ישתחררו מהצבא (אם לא נשמיד את כדור הארץ קודם במלחמות גרעיניות…) ויגיעו לאזרחות בשנת 2045 לערך. רק לצורך השוואה, בוגרי 12 שנות לימוד ושלוש שנות שירות של היום (אוקטובר 2022), התחילו כיתה א' כחודשיים בלבד לאחר שה- iPhone הועמד למכירה (יולי 2007). אין לי ספק שתריסר השנים מול לוח וגיר (בסדר, "התקדמנו", לוח וטוש מחיק) לא הכינו מספיק טוב לחיים של היום, שהכול מתווך לנו דרך הטלפון החכם.

גם בצד השני המצב לא מזהיר. אחוז החרדים מכלל האוכלוסייה גדל מקום המדינה. גם אם ניקח בחשבון את המחקר של נחום בלס ממכון טאוב, שבניגוד ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה שחישבה ומצאה כי אחוז החרדים יגיע עוד שלושים שנה ל 35% מהאוכלוסייה, סבור המחקר של מכון טאוב שאחוז החרדים יגיע רק ל-26% – עדיין מדובר באחוז גדול מידי כדי שלא ישתלבו במעגל העבודה. דרך אגב המחלוקת נובעת מהעובדה שמכון טאוב מצא שחלק ניכר מהאוכלוסייה החרדית עצמה שולחת את בניה ללמוד בבתי ספר ממלכתיים וזאת כדי לתת להם ליבה. אין לי ספק שהחרדים ישתלבו בשוק העבודה, ולשם כך עליהם ללמוד ליבה. לא מכיר היום עבודה שאינה דורשת עבודה עם מחשב. חברי הקיבצניק, נוהג קומביין – ומערכת הבקרה והניהוג של הקומביין מזכיר תא טייס – ולא ניתן להפעיל אותו ללא ידע בסיסי באנגלית, והבנה בסיסית בהפעלת מחשבים.

אבל, יאמר מיד הקורא, מי ייתן לנו כי ליבה תמורת לב אכן תעזור בפתרון סוגיות אלו? אפילו דני סנדרסון בשירו "הלא נודע" טען: "תנסו לדמיין אותנו; עוד שנים רבות; לא פחות מסובך לקבוע; מה יהיה עוד שתי דקות".

אני מחופש ל JR

אתחיל עם הצד החילוני, שאני חלק ממנו. אני חוותי את לימודי המשנה והתלמוד כלימודי לוגיקה. הרב ספקטור, שהיה הרב של קהילת נצח ישראל באשקלון (קונסרבטיביים), התחיל כל חוג טיסנאות (הרכבת דגמי מטוסים מבלזה) בחמש דקות של סוגיה תלמודית. אני עד היום זוכר את "שניים אוחזין", "שור מועד", "עני מהפך בחררה" וכמובן את "תנורו של עכנאי". אינני מתלמידי חכמים, ואני חושב שבמצטבר בליתי פי מאה יותר זמן מול "דאלאס" ו- "צוות לעניין" מאשר בחוג טיסנאות – והלימוד היה רק חמש דקות משעתיים. בדיעבד, החמש דקות האלה לימדו אותי לוגיקה. בדיעבד, החמש דקות האלה לימדו אותי שגם חז"ל התווכחו בינם לבין עצמם. בדיעבד החמש דקות האלה לימדו אותי תרבו של ויכוח, הבאת דוגמאות לצורך שכנוע הרעיון שלי. בדיעבד החמש דקות האלה לימדו אותי הרבה יותר מאשר צפייה ב"דאלאס" – למרות שהיה פורים שהתחפשתי ל- JR וכמו כל העולם רציתי לדעת מי ירה בו והיום אני זוכר במעומעם שהיו סדרות כאלה.

על פי המשרוקית של גלובס, בתחילת 2021 היו בישראל 96 אלף אברכים. יש סבירות מאוד גבוהה שאפשר למצוא ביניהם 6,000 – 7,000 שטובים מספיק ללמד משנה ותלמוד גם בזרם הממלכתי והממלכתי – דתי וזאת תמורת משכורת. אפשר אפילו, לדעתי, למצוא 12,000 כאלה, ושיעבדו בחצי משרה כמורים ויהיו חצי משרה תלמידים. חלק מהעסקה יהיה לקבוע כללי מסגרת כמו כמה שעות בשבוע, באיזה כיתות ומה יכנס לתוכנית הלימודים ומה לא. לעניות דעתי, בנושאים אלא יהיו הסכמות ולא צריך יום לימודים ארוך לצורך זה שנאמר "משה קיבל תורה מסיניי, ומסרה ליהושוע, ויהושוע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. והן אמרו שלושה דברים: היו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה." (מסכת אבות, פ"א א).

היתרון לתלמידים יהיה שהם יזכו ללמוד כיצד מתווכחים, כיצד מביאים טיעונים לשכנע את הצד השני, כיצד מכריעים – וגם יגלו שיש ויכוחים שלא הוכרעו ואנו עדיין מתווכחים עליהם – כמו סוגיית סידור 4 הפרשיות שבתפילין – האם לפי שיטת רש"י או לפי שיטת רבינו תם.

אבי מניח תפילין ביום חול

היתרון לחרדים בליבה תמורת לב יהיה בכך שילמדו ליבה, ואז יוכלו להשתלב בשוק העבודה המודרני. אני מודע לעובדה שהיתרון הזה הוא טוב לכלל הציבור. אבל מאחר שהחרדים היום כחמישית מהאוכלוסייה בישראל, אז אין באמת ברירה. החלופה תהיה שהם יהיו כאבן ריחיים על צוואר כולם – דבר שיגרום לכולם לשקוע. תחשבו על זה כספינה בה חלק לוקחים חלק בהשטת הספינה, בהטענת סחורות בנמלים ובשאר הדברים הזקוקים להשטת הספינה, שמירתה והזנת האנשים עליה. יש קבוצה שאינה משתתפת בכל הפעילויות האלה. כל עוד מדובר בקבוצה קטנה, הרי שאפשר לה לספינה להפליג ושיהיה די הספקה לכל המפליגים בה. אך אם הקבוצה שאינה מסייעת בהשטת הספינה גדלה, הקבוצה הפועלת לא תספיק וכל האנשים בספינה ירעבו ללחם והספינה עלולה להינזק מבלי שיהיה די ידיים מתקנות והספינה תשקע. שנאמר "לָתֶת לָךְ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ; וְעָבַדְתָּ אֶת-הָעֲבֹדָה הַזֹּאת" (שמות י"ג 5).

אבל, יאמר מיד הקורא, מי ייתן לנו כי החרדים יסכימו לליבה תמורת לב? כאן קטונתי, ובאמת נקודת מבטי היא נקודת מבט חילונית ולא חרדית, אבל.

שני הציטוטים לעיל מהתורה (משמות ודברים) הן מהפרשיות הכתובת בתפילין. סך הכול בתפילין יש ארבע פרשיות קצרות, 350 מילים בכל ארבעתן. בכל פרשה ופרשה מהארבע מופיע עניין הלימוד והחינוך לילדים: בראשונה "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ", בשנייה "וְהָיָה כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ, מָחָר–לֵאמֹר מַה-זֹּאת: וְאָמַרְתָּ אֵלָיו", בשלישית " וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" וברביעית "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת-בְּנֵיכֶם, לְדַבֵּר בָּם". צא ולמד כי חשיבות גדולה מאוד יש בתורה שלנו על הלימוד, החינוך והשינון לדור הבא "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם, וִימֵי בְנֵיכֶם, עַל הָאֲדָמָה" (דברים יא 21). אז יכול להיות שהם יהיו מעוניינים בקיום המצווה החשובה הזו. שווה לנסות, כי כמו שדוד שלי תמיד אומר לי: את ה"לא" כבר יש לנו, ננסה אולי נקבל ליבה תמורת לב.

אולי, אפילו, יכול להיות – מצב שבו שימוש במחשב ללימוד משנה ותלמוד ישפר את יכולות הלימוד, גם של התלמוד והמשנה? ובא לציון גואל.

צריך להקים שתי קבוצות: קבוצת רחובות בראשות יונה עדת וקבוצת חיפה ברשות דן שכטמן. בכל קבוצה יהיה נציג אחד מכל אחד המשרדים הבאים: בריאות, אוצר, חינוך ופנים – סה"כ 5 קולות בכל קבוצה. הנציגים צריכים להיות מדרג בינוני ומטה. כמו כן ראוי שנציג משרד הבריאות יהיה רופא בהכשרתו ונציג האוצר רו"ח או כלכלן. נציג משרד החינוך היה בעברו מנהל בית ספר וממשרד הפנים מישהו שהמומחיות שלו זה רשויות מקומיות (ולא מעברי גבול או משהו אחר שמשרד הפנים אמון עליו).

לכל קבוצה יהיה שבועיים להגיע למתווה כאשר דיוני הקבוצות יהיו חסויים, ולכל קבוצה יצוותו יועצים ללא זכות הצבעה: איש יח"ץ או פרסום, עו"ד ממשרד המשפטים או מהפרקליטות, ושפיון (מרגל) של הקבוצה השנייה. המתווה צריך להיות בקנה אחד עם איש יח"ץ: כלומר ניתן למכור את המתווה לציבור. המתווה יהיה מוכן להעברה כחקיקה או כהוראת שעה (לשם כך הייעוץ המשפטי). תפקיד השפיון להביא לדיוני הקבוצה את עקרי המתווה של הקבוצה השנייה ולהיות "פרקליט השטן" לקבוצה בה הוא יועץ.

לאחר שיש שני מתווים  – רק היועצים, איש היח"ץ, עוה"ד והשפיון  – שלהם לא הייתה זכות הצבעה בדיוני הקבוצות – אלא רק יעוץ – יציגו בפני ועדת הקורונה את המתווים. ההחלטה צריכה להיות בינארית: מקבלים את מתווה רחובות או את מתווה חיפה.

מי שמכיר את הכתיבה שלי מיד יבחין כי יש כאן שינוי ניכר, אני אף פעם לא צולל ישר למסקנות, אלא מביא את הרקע התאורטי, מביא דוגמאות מהעבר אולי אפילו איזה סיפור. הפעם התחלתי דווקא עם התחלס, ומי שנשאר לקרוא וזה מעניין אותו אז הינה הסבר קצר על ה"למה" רק ככה נגיע לאיזה קבלת החלטות סבירה ולא כאוטית: לנו כקבוצה של בני אנוש הרבה יותר קל לקיים החלטות בינאריות של כן ולא. רב הנהגים לא יחצו צומת באור אדום – גם בשתיים בלילה בצומת בכביש נידח כי זו החלטה בינארית של אסור ומותר. לעומת זאת רב הנהגים כן יעברו את המהירות המותרת כי זה החלטה של מינון, שיש בה מדרג ותלויית נסיבות (בעיר 50 קמ"ש בכביש שש 110 קמ"ש).

זו הסיבה שצריך שתי קבוצות, שני מתווים וזהו. קבלת ההחלטה צריכה להיות בין שתי אפשריות בלבד או מתווה רחובות או מתווה חיפה – יהיה קל יותר לקבל החלטה, קבלת ההחלטה לא ייקח שבועות, כמו שזה לוקח היום כשלכל אחד יש מה להוסיף או להוריד או סתם להגיד. באופן כזה יהיה קל יותר גם לציבור לקיים אותה. זה המתווה וזהו. הבחירה של ראשי הקבוצות הינה של שני זוכי פרס נובל – מהאקדמיה. הם לא יושפעו ממה יחשבו עליהם בקלפי, אבל בהחלט הם לא יחתמו על מתווה שהם יהיו סבורים שהוא אווילי.

שאר אנשי הצוות צריכים להיות מקצועיים, כאלה שאין להם כבר אג'נדה פוליטית. חשוב מאוד שהמתווה יהיה כזה שאפשר יהיה "למכור" אותו לציבור. כל איש יח"ץ הגון היה אומר לכם שהרעיון של פתיחת בתי הכנסת והכנסת כמות מתפללים לפי מספר הדלתות, מספר החלונות והשטח במ"ר – הינו רעיון שלא ניתן "לשווק" אותו. כך גם הצורך בעורך דין נובע מהעובדה שהמתווה צריך להיות שפיט ואכיף : לנסח את המתווה בצורה כזו שניתנת לאכיפה – שלא יהיה במתווה "תחשבו מחשבות חיוביות" לדוגמה.

השפיונים חשובים מאוד, מאחר ודיוני הקבוצות הינם חסויים – חשוב שיעבור מידע בין הקבוצות. נניח שיש לקבוצה אחת רעיון טוב מאוד – של חובת עטיית מסכות, ומשום מה הקבוצה השנייה לא חשבה עליו – תפקיד השפיון להעביר את המידע לקבוצה השנייה שהרעיונות הטובים יהיו בשני המתווים. מצד שני  תפקיד נוסף של השפיון יהיה להכריח את הקבוצה "להתווכח" עם הקבוצה השניה, כאשר השפיון יהיה הדובר שלה.

קבלת החלטות היא תהליך, ואין לאף אחד מונופול על החלטות טובות, כלומר הטענות כי היו צריכים לקבל החלטה כזו או אחרת, זה חוכמה שבדיעבד שלא ממש עוזרת. החוכמה היא לבנות תהליך כזה שיעלה את הסיכויים לקבל החלטה נכונה – ולא פחות חשוב – לבצע את ההחלטה כפי שהתקבלה. אין באמת משמעות לקבלת החלטה, שהיא נכונה וטובה, של "ממחר אני מפסיק לעשן" אם בפועל למחרת אני מעשן!

בריאות ואריכות ימים לכולם.

בשנת 1998 נסעתי לעבוד בבנק OCBC בסינגפור לצורך הכנות כנגד באג אלפיים. בבניין בו גרתי "פרלבנק", כמו בסדרה הטלוויזיונית מלרוז פלייס, הייתה ברכה, אך "פרלבנק" הינו בניין עגול בן כשלושים קומות וכחמש עשרה דירות בכל קומה כשהכניסה פונה למעגל הפנימי (קצת יותר אנשים ממלרוז פלייס).

אחר הצהרים אחד בעודי שוחה הרגשתי טפיחות חזקות על הכתף – ומישהו סימן לי לצאת מהברכה. הסתבר כי יש בסינגפור בברכות ציבוריות מערכת התרעה מפני סופת ברקים, וכי נשמעה אזעקה כזו, ואני לא הייתי מודע לכך. הסתבר שלבחור שהציל אותי (בטח מקנס יקר) קוראים גיסן גולהו וכשנפגשו בקצה השני של המלתחות מיד ראיתי כי הוא נזיר בודהיסטי. אמרתי לו תודה והזמנתי אותו לקפה ושקענו בשיחה עמוקה (לי אישית הייתה תחושה כאילו נפגשנו כבר פעם והשיחה התחילה מהנקודה בה היא נפסקה לפני שנים!). עכשיו אני אשאיר את הקורא במתח מדוע בחרתי להתחיל בסיפור האישי שלי.

הדבר הראשון שיש לעשות בקבלת החלטות הוא להגדיר מה הבעיה שההחלטה צריכה לפתור. לניסוח ומסגור (framing) הבעיה יש חשיבות רבה. טברסקי וכהנמן הוכיחו זאת במחקר שערכו ב- 1981. באופן מפתיע הם השתמשו במחקר בדוגמה של an unusual Asian disease.

הם הציגו בפני שתי קבוצות של נחקרים את הסוגיה הבאה:הממשלה נערכת להתפרצות מחלה אסיאתית לא רגילה כאשר הנזק הצפוי 600 הרוגים. לקבוצה הראשונה נאמר שיש לממשלה שתי תוכניות.

תוכנית א: אם יפעילו את תוכנית זו 200 איש ינצלו.

תוכנית ב: אם יפעילו את תוכנית זו הסתברות של 1/3 (שליש) ש- 400 איש ינצלו והסתברות של 2/3 (שני שליש) שאף אחד לא ינצל.

ולחברי הקבוצה ניתן להחליט איזה מהתוכניות על הממשלה להחליט. 72% בחרו בתוכנית א' על פני 28% שבחרו בתוכנית ב'

עכשיו טברסקי וכהנמן אמרו לקבוצה שניה, שדומה במאפיינים לקבוצה הראשונה, שיש לממשלה שתי תוכניות.

תוכנית ג: אם יפעילו את תוכנית זו 400 איש ימותו.

תוכנית ד: אם יפעילו את התוכנית הזו הסתברות של 1/3 (שליש) שאף אחד לא ימות והסתברות של 2/3 (שני שליש) שכל ה 600 ימותו.

וכאן הייתה ה"תגלית" של טברסקי וכהנמן – בקבוצה השנייה 78% בחרו בתוכנית ד', לעומת 22% בלבד שבחרו בתוכנית ג'. הלכה למעשה תוכנית א' וג' זהות בתוצאה שלהן וכך גם תוכניות ב' ו-ד', אז איך יש שינוי כזה גדול. המסקנה היא שזה אך ורק בגלל הניסוח: רב גדול יותר נרתע מלבחור תוכנית שבוודאות הורגת 400 איש אבל רב גדול יסכים לבחור באותה תוכנית שמצילה 200 איש.

וזה מחזיר אותי לידידי גולהו, הנזיר – בשיחות התברר לי שבין הדת היהודית ובין הדת הסינית והדת הבודהיסטית יש המון קווי דמיון (וספר שקבלתי מגולהו עם ההקדשה לעיל קצת שופך על כך אור). הסינים חוגגים את ראש השנה בסביבות פברואר – גם להם החודשים לפי הירח עם התאמות לשנת השמש, כמו הלוח העברי. אפילו השתתפתי ב"תשליך" סיני: במקום פירורי לחם יש להם מעין שטרות מנייר אותם אתה מכניס לכיסים ומרוקן לתוך מדורות מיוחדות. אחת המסקנות שגולהו אמר לי שלדעתו כל הדתות בעולם נועדו להביא את האנושות למצב טוב יותר – וכול הדתות למעשה מפעילות את הרעיון של "ואהבתה לרעך כמוך" (גם בדת ההינדו מופיע הכלל – "אין לעשות לזולת מה שאדם אינו רוצה שיעשה לעצמו. זוהי 'הדרך הנכונה לחיים' "). ומי שלא עושה כך פשוט ניסח את המטרה של הדת לא נכון.

אז מי שאומר שהמטרות שלו הן צבירת כוח, כבוד וכסף, צריך להבין שהמטרות שלו מנוסחות בניגוד לרעיון הבסיסי בתורה: גם צבירת כוח וגם צבירת כבוד משמעותם לעשות לרעך מה ששנוא עליך שהרי גם צבירת כוח וגם צבירת כבוד הם על חשבון מישהו אחר – מישהו שיאבד מכוחו למול כוחך, מישהו שיאבד מכבודו כדי לכבד אותך. גם צבירת כסף, כמשאב המסמן בחברה בה אנו חיים כבוד וכוח -משמעותו זהה. האגדה מספרת שכאשר ניגש גר להלל וביקש ממנו ללמוד את כל התורה כולה על רגל אחת אמר לו "דעלך סני – לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור" (משמעות מה שעליך שנוא, אל תעשה לחבריך, זו כל התורה כולה – כל השאר פרשנות – לך ולמד את הפרשנות). עכשיו אם הניסוח (ה-framing) לחרדים היה כזה שאומר שזה שאתם מפרים את החלטות של ועדת הקורונה אתם למעשה עושים את מה ששנוא עליכם לנו, ואתם גורמים למתים אצלנו: אם כך היינו מנסחים את המטרה, אולי היינו מצליחים לעמוד בהחלטות שהתקבלו בוועדת הקורונה.

אגדה אורבנית מספרת שבסינית המילה משבר היא הלחם של שתי מילים: סכנה והזדמנות. (ואני חושב שזה קצת כמו בסרט "לארי קראון" כשטום הנקס כלארי קראון אומר לגוגו אמבתה-רו כטליה שהקעקוע שהיא עשתה הוא לא מה שהיא חשבה אלא "רוטב סויה"). עדיין הרעיון שבמשבר זה זמן טוב –  "הזדמנות" – לעשות שינוי מביא אותי למחשבה הבאה:

אולי משבר הקורונה וסגירת מערכת החינוך והעובדה שהקורונה עומדת להישאר איתנו – זה הזמן הטוב ביותר לשינוי מערכת החינוך? אכן התשובה לטעמי חיובית: זה זמן טוב לשינוי – ושינוי מהותי – לא לצאת ידי חובה על ידי העברת הכיתות הפיזיות לזום. רגע לפני שחושבים על שינוי  – חשוב לדעת מה אנחנו, כחברה, רוצים מחינוך הדור הצעיר.

מטרות מערכת החינוך

המטרה העיקרית של מערכת החינוך היא להפוך את התינוקות לאנשים המסוגלים לחיות בקהילה – חיברות או סוציאליזאציה. אם בימי הביניים אדם ממוצע שנולד במרכז אירופה פגש במשך כל חייו כאלף איש, הרי היום אותו אדם פוגש אלף איש בטיול בן כמה שעות למרכז קניות גדול. רק מאה שנה לאחור הצהיר לנין (1919) שהמטרה ב"ה" הידיעה של הממשל הסובייטי היא להכחיד את האנאלפביתיות מרוסיה, כשמפקד אוכלוסין של סוף המאה התשע-עשרה גילה כי ברוסיה פחות מ-30% יודעים קרוא וכתוב.

חשוב להבין שהמטרה של מערכת החינוך נשארה זהה למטרה של מערכת החינוך מלפני מאה שנה – השינוי הוא בחברה החיברות של לפני מאתיים שנה אינה החיברות של היום. כשהקימו את מערכת החינוך כפי שאנו מכירים אותה היום, החברה באותם מקומות הייתה תעשייתית ולכן לימדו את התלמידים בעיקר קרוא וכתוב ומתמטיקה. הרעיון היה שממערכת החינוך יצאו עובדים לתעשייה: ומכן נבעו כיבוד המורה וציות לפקודותיו, הישיבה בשעות הלימוד בשקט בכיתה ולהגיע לבושים בתלבושת אחידה – כך גם בעבודה, כיבוד וציות לבוס, מנהל העבודה, בשעות העבודה עסוקים רק בעבודה ומגיעים בבגדי עבודה. דמינו לעצמכם את כורי הפחם או עובדי בתי החרושת: הם היו צריכים קצת קרוא וכתוב וקצת חשבון בשביל להבין את ההוראות של מקום העבודה, בשעות העבודה הם נדרשו רק לעבוד ולהיות שקועים בעבודה, וכמובן להגיע בבגדי עבודה מתאימים.

הסרט מטרופוליס שביים פריץ לאנג ב-1926 או הסרט זמנים מודרניים שביים צ'רלי צ'פלין מתארים את הסביבה החברתית שאליה מכוונים בתי הספר. כך גם מערכת הציונים בנויה למעשה על הרעיון שכולם נמדדים על פי עקרון אחד משווה – כמו המשכורת בשעות כך גם הציון. בהרצאתו בטד (TED) ציין סר קן רובינסון כי באופן מוזר כל בתי הספר בכל העולם מדרגים את המתמטיקה בראש סדר העדיפויות, שפות לאחר מכן, מתחת לזה המקצועות ההומניים ובתחתית אומניות – וגם באומניות יש מדרג שהמחול נמצא בתחתית. אין בית ספר בעולם שמשקיע בלמוד רקוד כמו שמשקיע במתמטיקה, אכן מתמטיקה זה חשוב, אבל גם לדעת לרקוד או לשחק כדורגל – להניע את הגוף – גם חשוב מאוד, אפילו חשוב יותר מלפני מאה שנה, כי היום אפילו האופניים חשמליים. הבעיה הגדולה שהחברה שלנו כבר אחרת ובתי הספר עדיין בתפיסה הישנה מלמדים את הילדים חיברות לחברה שאיננה עוד. אך הגיע הקורונה, שלמעשה השביתה לחלוטין את מערכת החינוך, וזו נראית כמו הזדמנות טובה לעשות את השינוי הנדרש במערכת החינוך.

רבולוציה ולא אבולוציה במערכת החינוך

החזון שלי למערכת החינוך היא שביום ההולדת 6 אדם יקבל מהמדינה מחשב נייד והתקן אחסון נייד והוא יצטרף למשחק מיוחד: מערכת החינוך. בדמיון שלי אני רואה שילוב בין מיינדקראפט ל-SIMS. הדמות במשחק תתחיל מלימוד בסיסי של קרוא וכתוב בעברית ובאנגלית, חשבון ופעילות בסיסית בעזרת שטיחון יעודי. לדמות יהיו משימות להשלים בדרגת קושי הולכת וגדולה. בהשלמת כל משימה הדמות תצבור משאבים וגם מטבעות.אפשר שאחת מהמשימות הראשונות תהיה לעצב לעצמך את האווטר.

יהיה חשוב שחלק מהמשימות יצריכו מפגשים ותקשורת שלא באמצעות מחשב, גם בין תלמידים וגם בין תלמידים למנטורים. לדוגמה משחק כדורגל שבועי שבסיומו כל אחד ניגש לשופט ומוסר לו את ההתקן הנייד שלו ומקבל משאבים ומטבעות.

ככול שהתלמידים מתבגרים, יתווספו משימות בתחומים שונים: בהיסטוריה התלמידים יראו סרט או סדרה, כמו השמנייה או הסדרה על הפלמ"ח – ואז יערך מפגש בו לכל אחד יהיה חמש דקות לדבר על נושא הקשור ומרחיב את הידיעה כשכל אחד מהמשתתפים לומד לבד נושא ומלמד את האחרים את מה שהוא למד – כאשר בזמן זה ההתקן שלו מחובר לפודיום. בגיל 13 (או בגיל אחר שיוחלט עליו) כל אחד יוכל לפתוח כדמות חשבון בנק שיהיה חלק ממערכת החינוך (חלק מהמשחק) ולחשבון זה יופקדו חלק מהמטבעות. בשלב זה יהיו מטבעות מסוגים שונים (גופני, ראלי, בסיסי, הומני, אומנות ועוד) והתלמיד יוכל להשקיע, לפתוח חשבון חיסכון ומניות. בשלב זה יתאפשר גם מסחר בחלק מהמשאבים ובחלק מהכספים. בנוסף יתאפשר לצבור משאבים וכספים על ידי לימוד אחרים במשחק.

כמובן שיהיה צורך שלכל תלמיד יהיה מורה. גם למורה יהיה אווטר במערכת, אבל המורה יצטרך לפגוש כל תלמיד שלו גם במציאות לפחות פעם בשבוע. באחריות המורה לפגוש יותר את אותם אלו שמתקשים, אם לחוד ועם כקבוצה קטנה הזקוקה לחיזוק בתחום מסוים. בנוסף כל תלמיד יהיה חייב לפגוש חברים תלמידים באופן פיזי – כל יום. אני חושב על ללמוד את ההיסטוריה של מלחמות העולם בעזרת משחק דמוי call of duty שכולל מפגשים פיזיים בהם יהיה "ניתוח אירוע" כמו בחיל האויר או ללמוד ניהול פרויקטים, כולל תקציב, על ידי בניית מבנים בעזרת משחק דמוי מינדקראפט.

להתראות כיתה (פיזית) א' – שלום אתר (וירטואלי) רמה אחת

אין ספק שהמעבר מהכיתה הפיזית בה יושבים שלושים תלמדים, לאתר הוירטואלי אליו מחוברים שלושים אווטרים, אך צריכים להיפגש הוא מעבר לא פשוט, בעיקר כי אנחנו "מקובעים" במחשבה שחייבים ללכת לכיתה פיזית כדי ללמוד. ובכלל אנחנו נגד שהילדים יהיו במחשב כל היום. אבל סביבת העבודה שלי היום היא לשבת כל היום מול המחשב ולעומת זאת לחברי הקיבוצניק, שנוהג בקומביין, יש יותר מערכות מחשב מאשר ה-PC הפשוט שלי – וגם הוא יושב כל היום בקבינת הקומביין מול מסכי המחשב!

מאחר ומערכת החינוך כרגע מושבתת, ולא נראה כי אפשר יהיה לחזור לכיתות הלימוד של שלושים ילדים בכיתה בזמן הקרוב: כדאי לנצל את המשבר הזה – ולבנות מערכת מחשב המאפשרת לימוד וחינוך וחיברות תוך שילוב לימוד עצמאי ולימוד משותף, לימוד תאורטי ופעילות גופנית. מערכת שתחנך את התינוקות חינוך שמתאים למאה ה-21 ולא למאה ה-19. יאללה תתקדמו!

בפוסט הזה אין חדש כולו ציטוטים:

"[ז] כִּי רוּחַ יְיָ נָשְׁבָה בּוֹ… אָכֵן חָצִיר הָעָם." (ישעיה מ')

אָכֵן חָצִיר הָעָם, יָבֵשׁ הָיָה כָּעֵץ,

אָכֵן חָלָל הָעָם, חָלָל כָּבֵד אֵין קֵץ;

אֲשֶׁר יִרְעַם קוֹל אֵל גַּם-מִפֹּה גַּם-מִשָּׁם –

וְלֹא-נָע וְלֹא-זָע וְלֹא-חָרַד הָעָם.

וְלֹא-קָם כָּאֲרִי וְלֹא-נֵעוֹר כַּכְּפִיר,

וְלֹא-חָרַד לַקּוֹל גַּם אִישׁ אֶחָד מֵעִיר.

וְלֹא-רָעַד בַּגִּיל יַחַד לֵב כָּל-הָעָם

מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל וּמִיָּם וְעַד-יָם,

בְּהִתְוַדַּע אֵלָיו בָּנָיו, זֶרַע אֵל חָי,

אֲשֶׁר בָּאוּ מֵרָחוֹק אֶל-קוֹל אֲדֹנָי.

גַּם-לֹא פָשַׁט הַיָּד, גַּם-לֹא שָׁאַל לִשְׁלוֹם

כָּל-הַקּוֹרְאִים בִּשְׁמוֹ בֶּאֱמוּנָה וּבְתֹם.

וּבִשְׁאוֹן עַם אֱוִיל סְבִיב אֱלִילֵי הַפָּז

נֶחְבָּא קוֹל אֱלֹהִים, נִבְלַע רַעֲמוֹ הָעָז.

וּבְלֵב נָבָל וָרָע, וּבִכְלִמּוֹת וָרֹק

יִבֶז דְּבַר אֲדֹנָי, יִפְרָעֵהוּ לִצְחוֹק.

אָכֵן נָבַל הָעָם, מָלֵא נִקְלֶה וָרוֹשׁ,

כֻּלּוֹ רָקָב וּמְסוֹס מִכַּף רֶגֶל עַד-רֹאשׁ!

שֶׁלֹּא הֵקִים מִקִּרְבּוֹ בְּיוֹם נַחֲלָה וּכְאֵב

רַב פְּעָלִים, אִישׁ חַי, אֲשֶׁר יִפְעַם בּוֹ לֵב,

וּבַלֵּב יִבְעַר זִיק, זִיק מַרְתִּיחַ הַדָּם,

וּבָרֹאשׁ יִגַּהּ שְׁבִיב מֵאִיר דֶּרֶךְ הָעָם;

אֲשֶׁר יֵקַר לוֹ שֵׁם כָּל-הַגּוֹי וֵאלֹהָיו

גַּם מֵהוֹן וּמִפָּז – מֵאֱלִילֵי הַשָּׁוְא;

אֲשֶׁר מְעַט מַשָּׂא-לֵב, הַרְבֵּה אֱמֶת, עֱזוּז,

שִׂנְאָה עַזָּה לִמְנָת חַיֵּי עַבְדוּת וָבוּז,

חֶמְלָה גְדוֹלָה כַיָּם, רַחֲמִים רַבִּים כִּגְדֹל

שֶׁבֶר עַמּוֹ הָאֻמְלָל וּכְכֹבֶד הָעֹל –

כָּל-זֶה יֶהֱמֶה בַלֵּב, יֶהֱמֶה יֶחְמַר כַּיָּם,

כָּל-זֶה יִבְעַר כָּאֵשׁ, יִבְעַר יַצִּית הַדָּם,

כָּל-זֶה יִרְעַם כַּהֵד תָּמִיד יוֹמָם וָלֵיל:

“קוּם עֲבֹד, קוּם עֲשֵׂה, כִּי עִמָּנוּ יַד-אֵל!”

אָכֵן אֹבֵד הָעָם, שֹׁאֵף חֶרְפָּה וָרֹק,

אֵין לְמַעֲשָׂיו יְסוֹד וּלְפָעֳלוֹ אֵין חֹק.

אַלְפֵי שְׁנוֹת חַיֵּי נְדֹד, גָּלוּת גְּדוֹלָה מִנְּשׂא,

הִתְעוּ אָחוֹר הַלֵּב, אָבְדָה עֵצָה מִגּוֹי.

לִמֻּד שֵׁבֶט וָשׁוֹט – הַאִם יָחוּשׁ כְּאֵב

חֶרְפַּת נֶפֶשׁ בַּצָּר מִלְּבַד מְדוּשַׁת הַגֵּו?

אוֹ אִם-יוּכַל דְּאֹג מִלְּבַד דַּאֲגַת הַיּוֹם

עַם מִתְגַּלְגֵּל בְּגֵיא גָלוּת חֲשֵׁכָה כַתְּהֹם?

לָשֵׂאת נַפְשׁוֹ לַיּוֹם וּלְהִתְנַבּוֹת לְאוֹר,

לִנְטוֹת קַוּוֹ לַקֵּץ, צַוֹּת דָּבָר לַדּוֹר?

הוּא לֹא יִיקַץ אִם-לֹא יְעִירֶנּוּ הַשּׁוֹט.

הוּא לֹא יָקוּם אִם-לֹא יְקִימֶנוּ הַשֹּׁד.

עָלֶה נֹבֵל מֵעֵץ, אֵזוֹב עֹלֶה בַגָּל,

גֶּפֶן בֹּקֵק, צִיץ מָק – הַיְחַיֶּנּוּ הַטָּל?

גַּם-בִּתְקֹעַ הַשּׁוֹפָר וּבְהִנָּשֵׂא הַנֵּס –

הֲיִתְעוֹרֵר הַמֵּת? הֲיִזְדַּעְזַע הַמֵּת?

כמה שרים צריך בשביל ממשלה יעילה? ומתי מספר השרים מקדם אי-יעילות של הממשלה? על כך השיב החוקר הבריטי פרופ' ק. נוקתקוט פרקינסון: 5 שרים (כולל ראש ממשלה) זו הממשלה היעילה ביותר.

לעניין השאלה השנייה, פרופ' פרקינסון הגיע לנוסחה הבאה אשר מכילה פרמטרים שונים :

כאשר M הוא מספר השרים הממוצע, בעוד N הוא מספר השרים המושפע מקבוצות לחץ מבחוץ. החישוב הבריטי מגיע לכדי מספר בין 19.9 – 22.4 (העשירונים מייצגים נוכחות חלקית : שרים שנמצאים חלק מהישיבה). עוד מצא פרופ' פרקינסון שלממשלה, או קבינט, או מטבחון – יש מחזור חיים. בתחילה מדובר אכן בשלושה עד חמישה, כאשר מחוץ לראש הממשלה יש עוד ארבע : אחד מתחומי הכלכלה/כספים (שר האוצר) אחד מתחום הדיפלומטיה/יחסי חוץ (שר הפנים או שר החוץ) אחד מהתחום הביטחוני (שר הביטחון או שר המשטרה) ושר המשפטים.

בשלב השני מתרחב הקבינט/מועצת המלך/המטבחון לשבעה עד תשעה חברים. התירוץ הוא שצריך עוד מומחיות (תחבורה/רפואה) אבל פרופ' פרקינסון גילה כי בקבינט בין שבעה עד תשעה רק שלושה מעצבים את המדיניות, שניים הם ספקי מידע לקבינט, אך אינם משפיעים על ההחלטות ואחד תפקידו להיות זה שמזהה את הקסטרופה הבאה (ובדרך כלל מפספס לגמרי מהיכן תבוא הרעה). רב הקבינטים בשלב השני נוטים לעמוד על תשעה, אם כי מחקרו של פרקינסון לא הצליח לעמוד על תפקידם המדויק של השניים האחרונים – הוא גילה כי קבינט בין תשעה יציב יותר ופועל לאורך זמן רב יותר מזה של שבעה.

בשלב זה משועבד הקבינט לחוק ההתרחבות – מכניסים בו שרים נוספים, מקצתם משום שהם טוענים למומחיות, אך את רובם מצרפים כדי למנוע את הטרחה והטרדה שאותם חברים יעשו לממשלה אם יישארו מבחוץ. למעשה ברגע שמכניסים אותם פנימה ומפייסים אותם – הם הופכים לסנגורי הממשלה ולא למקטרגים. בשלב זה בחיי הקבינט/ממשלה/מטבחון – עולים מספר השרים מתשעה לברך עשרים. פרופ' פרקינסון חקר ומצא כי זהו השלב בו מגיע מספר השרים/חברי הקבינט למספר המקדם אי-יעילות הממשלה/הקבינט/המטבחון: ראשית קשה מאוד לכנס את כל השרים, הן מבחינת המקום והן מבחינת הזמן. אפשר כמובן לקבוע ישיבה קבועה כל יום ראשון, אך מה לעשות עם השרים המעופפים לכנסים חשובים ברחבי העולם ומה לעשות במצבי חירום? וזו רק הבעיה הראשונה. בעצם כינוס השרים גילה פרופ' פרקינסון בעיה גדולה אף יותר: מדובר בחבורה של פוליטיקאים ברברניים, שאין באמת תועלת בעצם היותם חברי הממשלה ורובם הוכנסו לממשלה אך ורק כדי לפייס קבוצות כוח מבחוץ, ולכן נוטים אותם שרים לעדכן את קבוצות הלחץ שלהם על הנעשה בישיבה פנימה. בשלב זה של הממשלה מתחילים השרים לשקוד על נאומיהם – כל שר נושא נאום בישיבה ומיד רץ לספר לקבוצת הלחץ שלו כי הינה הם אמרו את שנדרש ממנו על ידי הקבוצה בישיבת הממשלה פנימה.

חוץ מהמובן מאליו, שהדיונים אינם יעילים והופכים למעין הצגה – המצב גורר קבוצות לחץ נוספות הדורשות ייצוג כדי ש"קולם ישמע". ואז נוסדות מפלגות בתוך מפלגות, וקבוצות בתוך המפלגות המבקשות לצבור כוח על ידי צירוף שרים לממשלה. פרופ' פרקינסון גילה כי כאשר המספר הכולל של השרים מגיע למספר בין 19.9 – 22.4 – נכנסת הממשלה לשלב הרביעי והאחרון. בנקודה זו הממשלה משנה את אופיה:

שלושת עד חמשת השרים/חברי הקבינט הקובעים והמחליטים – מתכנסים ומחליטים לפני ישיבת הממשלה – ולמעשה ישיבת הממשלה הינה לפרוטוקול בלבד. בשלב זה, מאחר וישיבות הממשלה אין בהם ממש, כי את ההחלטות קיבלו חברי המטבחון המצומצם, אין יותר התנגדות להרחבת הממשלה. כל שר נוסף לא יביא לבזבוז זמן, שהרי ממילא כל הישיבה הינה בזבוז זמן אחד גדול. הישיבה האמתית התבצעה והסתיימה בחצי שעה שלפני כינוס ישיבת הממשלה, ולמעשה אין זה באמת משנה אם יהיו 20 או 30 דוברים בישיבת הממשלה, מאחר וההחלטות כבר התקבלו ומבוצעות בידי אנשי אמון ראש ההמשלה כבר בעת בו נושאים השרים את נאומיהם בישיבת הממשלה ורצים לדווח לשולחיהם על מה שלדעתם קרה בישיבת הממשלה. כך גדל מספר השרים לשלושים ואף לארבעים, עם מומחיות ב"חיזוק וקידום קהילתי" או "שר ירושלים, מורשת ומיזמים לאומיים" או "שיתוף פעולה אזורי" (לא, לא המצאתי!).

הבעיה הגדולה של מדינת ישראל, אם כן, היא לא גידול חברי הממשלה ל 36 שרים, שהרי כבר בעת משבר הקורונה היה ברור כי ההחלטות התקבלו הרבה לפני ישיבות הממשלה, וכי קיים גוף שלטוני הקובע את המדיניות הרבה לפני שהשרים כלל מודעים לעניין או לצורך להחליט. הבעיה הגדולה הם מי הם חברי המטבחון המקבלים את ההחלטות. אני חושש שיתברר כי מדובר בראש הממשלה, באשתו ובבנו.