מהו פשר אחריות

"וְעַכְשָׁיו אֱמוֹר לִי, פּוּט,
מַהוּ פֵּשֶׁר "אַחְרָיוּת"?
"אַחְרָיוּת" – שָׁאַלְתָּ, פִּיט?
גַּם כֵּן שְׁאֵלָה טִפְּשִׁית!"

ו"אַחְרָיוּת" זֶה… אֵיךְ לוֹמַר?
"אַחְרָיוּת" זֶה… מִין דָּבָר,
שֶׁ… שֶׁ… שֶׁ… אוּלַי אוּכַל
לְהַסְבִּיר זֹאת בְּמָשָׁל.

אִם בְּמִכְנָסָיו שֶׁל פּוּט
כָּל הַכַּפְתּוֹרִים קַפּוּט
רַק הַטֶּמְבֶּל לֹא יַרְגִּישׁ
כִּי הָעֵסֶק עֵסֶק בִּישׁ.

אַךְ הִנֵּה כַּפְתּוֹר אֶחָד
עַל־פִּי נֵס נִשְׁאַר לְבַד, –
אָז עָלָיו הָאַחְרָיוּת
בְּעַד מִכְנָסָיו שֶׁל פּוּט…"

(מתוך עלילות מיקי מהו של א.שלונסקי)

50 שנה למלחמת יום כיפור, שאין ספק שנתפסנו עם המכנסיים למטה – כאשר מכל הקודקודים לא נמצא ולו אחד שיהיה הכפתור הבודד שתהיה לו האחריות שהמכנסיים לא יפלו.

עברו חמישים שנה, תפרנו שורה של כפתורים – אך הזמן והשימוש ושוב הגענו למצב בו אין כפתורים במכנסיים. שוב כל אותם קודקודים, במקום לקחת אחריות, במקום להיות הכפתור שיחזיק את המכנסים יושבים כולם ומצביעים אחד לשני למבושים וצועקים – אין לך כפתורים במכנסיים.

ברגע שנאלץ לקום כדי לרוץ למקום שבו עומדים עלינו לכלותינו, המכנסיים יפלו ושוב נתפס עם המכנסיים למטה. אז מיהו אותו כפתור שבעבורו האחריות למכנסיים?

חשוב להבין שמדובר בשאלה אחרת לחלוטין מהשאלה מי אשם. בקבלת החלטות יש שלב קריטי שנקרא הגדרת הבעייה. תת סוגיה הוא נושא המסגור (framing) של הבעיה – מאוד קל למעוד ולשאול "מי אחראי לכך שהגענו לבעייה" ולא את השאלה האמיתית "על מי האחריות להוציא אותנו מהבעיה". בעוד השאלה הראשונה עוסקת בפוסט מורטום, בניתוח מה קרה ומי הביאנו עד היום, ניתוח שהוא חשוב, אבל חשוב לערוך אותו לאחר שנחלצנו מהבעייה. כרגע, שאנחנו מחפשים את הכפתור שיחזיק לנו את המכנסיים, חייבים למסגר את הבעייה לשאלה השנייה.

במקרה זה התשובה ברורה: ראש הממשלה. אך האם ראש הממשלה מסוגל לקחת את האחריות הזו? כדי להצליח על ראש הממשלה לוותר על האגו, לא להיות צודק אלא להיות חכם ואולי אפילו פיקח. אומרים שההבדל בין חכם ופיקח הוא שחכם לומד מטעויות של עצמו ופיקח לומד מהטעויות של החכם. הנשיא קנדי נכנס לתפקיד הנשיא ומיד לצרה גדולה במפרץ החזירים בקובה. מיד לאחר המשבר, הזמין קנדי את הנשיא הקודם (שהיה מהמפלגה היריבה) ואייק הסביר לנשיא הטרי, כי האחריות של הנשיא היא לקבל החלטות צופות פני עתיד, ולא לחפש מי אשם. למזל כל העולם, קנדי למד, ובמשבר הטילים שנתיים מאוחר יותר, עשה את הבלתי נתפס על ידי מפקדי הצבא האמריקאי – ושוחח עם חרוצ'וב ישירות (עד היום יש ויכוח מי משניהם יזם את השיחה). כתוצאה ישירה משיחה זו הוחלט על הקמת ה"קו האדום" בין ארה"ב לברית המועצות.

אני פונה לראש הממשלה, תעזוב את צ'רציל ותהיה קצת קנדי – וקנדי של משבר הטילים, כולל ההסכמות הגלויות והסמויות (הייתה הסכמה חסויה להוציא טילים גרעניים בליסטיים מתורכיה). החלופה תהיה מלחמת אחים. לא הצליח לנו בפעמיים הקודמות מלחמת האחים. נסיים עם עוד קלישאה: טירוף או שיגעון מוגדר כלעשות פעם אחר פעם אותו דבר ולצפות לתוצאה שונה. ראש הממשלה צא מהטירוף או מהשיגעון שטוען שמלחמת אחים תסתיים בנצחון 64 המנדטים ולא בהשמדת מדינת ישראל. זה שיגעון, טירוף: קח אחריות, כי רק אתה יכול!