צריך להקים שתי קבוצות: קבוצת רחובות בראשות יונה עדת וקבוצת חיפה ברשות דן שכטמן. בכל קבוצה יהיה נציג אחד מכל אחד המשרדים הבאים: בריאות, אוצר, חינוך ופנים – סה"כ 5 קולות בכל קבוצה. הנציגים צריכים להיות מדרג בינוני ומטה. כמו כן ראוי שנציג משרד הבריאות יהיה רופא בהכשרתו ונציג האוצר רו"ח או כלכלן. נציג משרד החינוך היה בעברו מנהל בית ספר וממשרד הפנים מישהו שהמומחיות שלו זה רשויות מקומיות (ולא מעברי גבול או משהו אחר שמשרד הפנים אמון עליו).
לכל קבוצה יהיה שבועיים להגיע למתווה כאשר דיוני הקבוצות יהיו חסויים, ולכל קבוצה יצוותו יועצים ללא זכות הצבעה: איש יח"ץ או פרסום, עו"ד ממשרד המשפטים או מהפרקליטות, ושפיון (מרגל) של הקבוצה השנייה. המתווה צריך להיות בקנה אחד עם איש יח"ץ: כלומר ניתן למכור את המתווה לציבור. המתווה יהיה מוכן להעברה כחקיקה או כהוראת שעה (לשם כך הייעוץ המשפטי). תפקיד השפיון להביא לדיוני הקבוצה את עקרי המתווה של הקבוצה השנייה ולהיות "פרקליט השטן" לקבוצה בה הוא יועץ.
לאחר שיש שני מתווים – רק היועצים, איש היח"ץ, עוה"ד והשפיון – שלהם לא הייתה זכות הצבעה בדיוני הקבוצות – אלא רק יעוץ – יציגו בפני ועדת הקורונה את המתווים. ההחלטה צריכה להיות בינארית: מקבלים את מתווה רחובות או את מתווה חיפה.
מי שמכיר את הכתיבה שלי מיד יבחין כי יש כאן שינוי ניכר, אני אף פעם לא צולל ישר למסקנות, אלא מביא את הרקע התאורטי, מביא דוגמאות מהעבר אולי אפילו איזה סיפור. הפעם התחלתי דווקא עם התחלס, ומי שנשאר לקרוא וזה מעניין אותו אז הינה הסבר קצר על ה"למה" רק ככה נגיע לאיזה קבלת החלטות סבירה ולא כאוטית: לנו כקבוצה של בני אנוש הרבה יותר קל לקיים החלטות בינאריות של כן ולא. רב הנהגים לא יחצו צומת באור אדום – גם בשתיים בלילה בצומת בכביש נידח כי זו החלטה בינארית של אסור ומותר. לעומת זאת רב הנהגים כן יעברו את המהירות המותרת כי זה החלטה של מינון, שיש בה מדרג ותלויית נסיבות (בעיר 50 קמ"ש בכביש שש 110 קמ"ש).
זו הסיבה שצריך שתי קבוצות, שני מתווים וזהו. קבלת ההחלטה צריכה להיות בין שתי אפשריות בלבד או מתווה רחובות או מתווה חיפה – יהיה קל יותר לקבל החלטה, קבלת ההחלטה לא ייקח שבועות, כמו שזה לוקח היום כשלכל אחד יש מה להוסיף או להוריד או סתם להגיד. באופן כזה יהיה קל יותר גם לציבור לקיים אותה. זה המתווה וזהו. הבחירה של ראשי הקבוצות הינה של שני זוכי פרס נובל – מהאקדמיה. הם לא יושפעו ממה יחשבו עליהם בקלפי, אבל בהחלט הם לא יחתמו על מתווה שהם יהיו סבורים שהוא אווילי.
שאר אנשי הצוות צריכים להיות מקצועיים, כאלה שאין להם כבר אג'נדה פוליטית. חשוב מאוד שהמתווה יהיה כזה שאפשר יהיה "למכור" אותו לציבור. כל איש יח"ץ הגון היה אומר לכם שהרעיון של פתיחת בתי הכנסת והכנסת כמות מתפללים לפי מספר הדלתות, מספר החלונות והשטח במ"ר – הינו רעיון שלא ניתן "לשווק" אותו. כך גם הצורך בעורך דין נובע מהעובדה שהמתווה צריך להיות שפיט ואכיף : לנסח את המתווה בצורה כזו שניתנת לאכיפה – שלא יהיה במתווה "תחשבו מחשבות חיוביות" לדוגמה.
השפיונים חשובים מאוד, מאחר ודיוני הקבוצות הינם חסויים – חשוב שיעבור מידע בין הקבוצות. נניח שיש לקבוצה אחת רעיון טוב מאוד – של חובת עטיית מסכות, ומשום מה הקבוצה השנייה לא חשבה עליו – תפקיד השפיון להעביר את המידע לקבוצה השנייה שהרעיונות הטובים יהיו בשני המתווים. מצד שני תפקיד נוסף של השפיון יהיה להכריח את הקבוצה "להתווכח" עם הקבוצה השניה, כאשר השפיון יהיה הדובר שלה.
קבלת החלטות היא תהליך, ואין לאף אחד מונופול על החלטות טובות, כלומר הטענות כי היו צריכים לקבל החלטה כזו או אחרת, זה חוכמה שבדיעבד שלא ממש עוזרת. החוכמה היא לבנות תהליך כזה שיעלה את הסיכויים לקבל החלטה נכונה – ולא פחות חשוב – לבצע את ההחלטה כפי שהתקבלה. אין באמת משמעות לקבלת החלטה, שהיא נכונה וטובה, של "ממחר אני מפסיק לעשן" אם בפועל למחרת אני מעשן!
בריאות ואריכות ימים לכולם.