בשנת 1998 נסעתי לעבוד בבנק OCBC בסינגפור לצורך הכנות כנגד באג אלפיים. בבניין בו גרתי "פרלבנק", כמו בסדרה הטלוויזיונית מלרוז פלייס, הייתה ברכה, אך "פרלבנק" הינו בניין עגול בן כשלושים קומות וכחמש עשרה דירות בכל קומה כשהכניסה פונה למעגל הפנימי (קצת יותר אנשים ממלרוז פלייס).
אחר הצהרים אחד בעודי שוחה הרגשתי טפיחות חזקות על הכתף – ומישהו סימן לי לצאת מהברכה. הסתבר כי יש בסינגפור בברכות ציבוריות מערכת התרעה מפני סופת ברקים, וכי נשמעה אזעקה כזו, ואני לא הייתי מודע לכך. הסתבר שלבחור שהציל אותי (בטח מקנס יקר) קוראים גיסן גולהו וכשנפגשו בקצה השני של המלתחות מיד ראיתי כי הוא נזיר בודהיסטי. אמרתי לו תודה והזמנתי אותו לקפה ושקענו בשיחה עמוקה (לי אישית הייתה תחושה כאילו נפגשנו כבר פעם והשיחה התחילה מהנקודה בה היא נפסקה לפני שנים!). עכשיו אני אשאיר את הקורא במתח מדוע בחרתי להתחיל בסיפור האישי שלי.
הדבר הראשון שיש לעשות בקבלת החלטות הוא להגדיר מה הבעיה שההחלטה צריכה לפתור. לניסוח ומסגור (framing) הבעיה יש חשיבות רבה. טברסקי וכהנמן הוכיחו זאת במחקר שערכו ב- 1981. באופן מפתיע הם השתמשו במחקר בדוגמה של an unusual Asian disease.
הם הציגו בפני שתי קבוצות של נחקרים את הסוגיה הבאה:הממשלה נערכת להתפרצות מחלה אסיאתית לא רגילה כאשר הנזק הצפוי 600 הרוגים. לקבוצה הראשונה נאמר שיש לממשלה שתי תוכניות.
תוכנית א: אם יפעילו את תוכנית זו 200 איש ינצלו.
תוכנית ב: אם יפעילו את תוכנית זו הסתברות של 1/3 (שליש) ש- 400 איש ינצלו והסתברות של 2/3 (שני שליש) שאף אחד לא ינצל.
ולחברי הקבוצה ניתן להחליט איזה מהתוכניות על הממשלה להחליט. 72% בחרו בתוכנית א' על פני 28% שבחרו בתוכנית ב'
עכשיו טברסקי וכהנמן אמרו לקבוצה שניה, שדומה במאפיינים לקבוצה הראשונה, שיש לממשלה שתי תוכניות.
תוכנית ג: אם יפעילו את תוכנית זו 400 איש ימותו.
תוכנית ד: אם יפעילו את התוכנית הזו הסתברות של 1/3 (שליש) שאף אחד לא ימות והסתברות של 2/3 (שני שליש) שכל ה 600 ימותו.
וכאן הייתה ה"תגלית" של טברסקי וכהנמן – בקבוצה השנייה 78% בחרו בתוכנית ד', לעומת 22% בלבד שבחרו בתוכנית ג'. הלכה למעשה תוכנית א' וג' זהות בתוצאה שלהן וכך גם תוכניות ב' ו-ד', אז איך יש שינוי כזה גדול. המסקנה היא שזה אך ורק בגלל הניסוח: רב גדול יותר נרתע מלבחור תוכנית שבוודאות הורגת 400 איש אבל רב גדול יסכים לבחור באותה תוכנית שמצילה 200 איש.
וזה מחזיר אותי לידידי גולהו, הנזיר – בשיחות התברר לי שבין הדת היהודית ובין הדת הסינית והדת הבודהיסטית יש המון קווי דמיון (וספר שקבלתי מגולהו עם ההקדשה לעיל קצת שופך על כך אור). הסינים חוגגים את ראש השנה בסביבות פברואר – גם להם החודשים לפי הירח עם התאמות לשנת השמש, כמו הלוח העברי. אפילו השתתפתי ב"תשליך" סיני: במקום פירורי לחם יש להם מעין שטרות מנייר אותם אתה מכניס לכיסים ומרוקן לתוך מדורות מיוחדות. אחת המסקנות שגולהו אמר לי שלדעתו כל הדתות בעולם נועדו להביא את האנושות למצב טוב יותר – וכול הדתות למעשה מפעילות את הרעיון של "ואהבתה לרעך כמוך" (גם בדת ההינדו מופיע הכלל – "אין לעשות לזולת מה שאדם אינו רוצה שיעשה לעצמו. זוהי 'הדרך הנכונה לחיים' "). ומי שלא עושה כך פשוט ניסח את המטרה של הדת לא נכון.
אז מי שאומר שהמטרות שלו הן צבירת כוח, כבוד וכסף, צריך להבין שהמטרות שלו מנוסחות בניגוד לרעיון הבסיסי בתורה: גם צבירת כוח וגם צבירת כבוד משמעותם לעשות לרעך מה ששנוא עליך שהרי גם צבירת כוח וגם צבירת כבוד הם על חשבון מישהו אחר – מישהו שיאבד מכוחו למול כוחך, מישהו שיאבד מכבודו כדי לכבד אותך. גם צבירת כסף, כמשאב המסמן בחברה בה אנו חיים כבוד וכוח -משמעותו זהה. האגדה מספרת שכאשר ניגש גר להלל וביקש ממנו ללמוד את כל התורה כולה על רגל אחת אמר לו "דעלך סני – לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור" (משמעות מה שעליך שנוא, אל תעשה לחבריך, זו כל התורה כולה – כל השאר פרשנות – לך ולמד את הפרשנות). עכשיו אם הניסוח (ה-framing) לחרדים היה כזה שאומר שזה שאתם מפרים את החלטות של ועדת הקורונה אתם למעשה עושים את מה ששנוא עליכם לנו, ואתם גורמים למתים אצלנו: אם כך היינו מנסחים את המטרה, אולי היינו מצליחים לעמוד בהחלטות שהתקבלו בוועדת הקורונה.