המצב גרוע – מספר החולים במגפת הקורונה עולה, וההשבתה של הכלכלה תביא לקריסה כלכלית. ונשאלת השאלה מה עושים עכשיו. ובכן חשוב להבין שכדי לפתור את הסוגיות – השאלה הנכונה היא איך פועלים ולא מה עושים. נשמע קצת מתחכם – אבל זה לא מתחכם – זה מהות העניין.
ימים ספורים לאחר שהנשיא קנדי נכנס לתפקיד עמדה בפניו הכרעה – האם לאשר פעולה של מתנגדי פידל קסטרו בקובה. את הפעולה תיכננו אנשי הסי.אי.איי כשנתיים ימים, עוד בימיו של קודמו בתפקיד, דוויט אייזנהאואר (שנודע בכינוי "אייק"). בפני קנדי הוצג מתווה אחד – של פלישת כוחות קובניים שאומנו על ידי הסי.אי.איי. ההחלטה של קנדי הייתה בין לאשר או לא לאשר – והפעולה הידועה בשם מפרץ החזירים הייתה כישלון טוטאלי – שלא רק שלא הפיל את משטר קסטרו – אלא אפילו חיזק את מעמדו. מיד לאחר הכישלון ביקש קנדי מאייק לבוא ולדון מה עושים עכשיו. אייק הגיע ובזיכרונותיו (ושל חלק מיועצי קנדי, לרבות אחיו רוברט) אייק התעקש שהוא לא יכנס למה הייתה ההחלטה הנכונה – אלא ביקש לברר איך התקבלה ההחלטה. התברר כי בצוות שיעץ לקנדי בהחלטה, כולל קנדי עצמו – היו רק שני אנשים שאינם חדשים – ראש הסי.אי. איי וסגנו. במאמר מוסגר יודגש כי קנדי לקח את מלוא האחריות על ההחלטה, ולא "הנחה את ראש הסי.אי.איי" למצוא פתרון לבעיה.
בעקבות אותן שיחות עם אייק (ולמרות שאייק היה מהמפלגה הרפוליקאית וקנדי מהדמוקרטית) במשבר הבא – משבר הטילים עם קובה, משבר שכמעט והביא למלחמת עולם גרעינית – כי אז עוד חשבו שאפשר לנצח במלחמה מהסוג הזה – הפעיל קנדי את הלקחים והמסקנות מכישלון מפרץ החזירים. קנדי הקים שתי קבוצות דיון – אחת שהוביל ראש המטות המשולבים (ה"רמטכ"ל" של צבא ארה"ב) ושנייה במשרד החוץ. אף קבוצה לא התקרבה לבית הלבן. בכל קבוצה היו נציגים מרמות שונות לדוגמה בשתי הקבוצות את המודיעין ייצגו קצינים מהשטח בדרגות נמוכות. עוד בכל קבוצה היו אנשי ביטחון, אנשי חוץ וגם כלכלה. קנדי עצמו לא השתתף בדיוני אף אחת מהקבוצות ואף שלח נציג מטעמו שישמש "פרקליט השטן" שיציג את טיעוני הקבוצה השנייה בדיוני הקבוצה.
שתי הקבוצות הגיעו למסקנות מה על קנדי לעשות: המטות המשולבים היו בעת תקיפה אווירית של הספינות המביאות טילים בליסטיים לקובה, ואילו משרד החוץ היו בעד הטלת סגר ימי – למנוע מהספינות מלהגיע לקובה. רק אז קנדי כינס בחדר הסגלגל בבית הלבן את ראשי הקבוצות ו"פרקליטי השטן" למען משפט זוטא בין עמדות הקבוצות – בסופה זכה הרעיון של מצור ימי – וכל השאר היסטוריה.
זה הזמן לציין, כי אותו "אייק" – היה זה שנבחר לעמוד בראש מבצע "אוברלוד" של הפלישה של בעלות הברית לחופי נורמנאדי במלחמת העולם השנייה(די דיי), וזאת על פני גנרלים כמו אלנבי, פטון ובראדלי – לא בגלל יכולותיו הצבאיות דווקא, אלא דווקא בזכות יכולותיו "להכיל" ולפשר בין האגו של הגנרלים כמו אלנבי, פטון ובראדלי. מארק טווין אמר פעם שההיסטוריה לא חוזרת על עצמה – אבל מתחרזת עם עצמה.
זה לא מסובך – צריך להקים שני צוותים, בכל צוות שבעה אנשים – אחד בריאות, שני כלכלה, שלישי ביטחון/משטרה רביעי איש רווחה, חמישי חינוך, שישי איש יחסי ציבור/פרסום/שיווק והשביעי יהיה "פרקליט הקבוצה השנייה" – בקבוצה בה היו"ר יהיה איש הרפואה הפרקליט צריך להיות מתחום הכלכלה ובקבוצה השנייה בה היו"ר הינו איש הכלכלה, הפרקליט צריך להיות איש רפואה. אישית הייתי מרחיק את הקבוצות אחת לבאר שבע והשנייה לחיפה. נותן לקבוצות שלושה ימים להוציא תחת ידם תוכנית סדורה הכוללת טיפול בכל הבעיות. אנשי יחסי הציבור/פרסום/שיווק יהיו אחראים על הצגת התוכניות – זו מול זו – לראש הממשלה.
כרגע יש תחושה שההחלטות הן תגובות מהמותן לאירועים "מתגלגלים". זה בעיה גדולה מאוד: גם אם יש ביום מסוים קפיצה במספר החולים, סגירת הסגר כתגובה פבלובית עלולה לגרום לנזק גדול ביותר לכלכלה, וזאת מבלי שיש אישוש לכך שבאמת סגירת הסגר מועילה. לא ידוע הרבה על המחלה, אבל כן ידוע כי יש תקופת דגירה של מספר ימים – כלומר עלייה במספר החולים היום – היא תוצאה של פעולות שביצענו או לא ביצענו לפני לפחות שבוע!
אנחנו, הישראלים, התברכנו בהרבה אנשים רבים וטובים: עוזי ארד, גיורא איילנד, יעקב פרי, רונן ברגמן, אילנה דיין, משה ארנס, אהרון ברק, יאיר נווה, גיא רולניק ועוד רבים וטובים. אני בטוח שבקלות נוכל למצוא תריסר אנשים – ועוד שניים.
"וַיָּשָׁב אַהֲרֹן אֶל-מֹשֶׁה, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וְהַמַּגֵּפָה, נֶעֱצָרָה. וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב מֵאֵת כָּל-נְשִׂיאֵהֶם לְבֵית אֲבֹתָם–שְׁנֵים עָשָׂר, מַטּוֹת: אִישׁ אֶת-שְׁמוֹ, תִּכְתֹּב עַל-מַטֵּהוּ." (במדבר י"ז 15).