אגדה אורבנית מספרת שבסינית המילה משבר היא הלחם של שתי מילים: סכנה והזדמנות. (ואני חושב שזה קצת כמו בסרט "לארי קראון" כשטום הנקס כלארי קראון אומר לגוגו אמבתה-רו כטליה שהקעקוע שהיא עשתה הוא לא מה שהיא חשבה אלא "רוטב סויה"). עדיין הרעיון שבמשבר זה זמן טוב – "הזדמנות" – לעשות שינוי מביא אותי למחשבה הבאה:
אולי משבר הקורונה וסגירת מערכת החינוך והעובדה שהקורונה עומדת להישאר איתנו – זה הזמן הטוב ביותר לשינוי מערכת החינוך? אכן התשובה לטעמי חיובית: זה זמן טוב לשינוי – ושינוי מהותי – לא לצאת ידי חובה על ידי העברת הכיתות הפיזיות לזום. רגע לפני שחושבים על שינוי – חשוב לדעת מה אנחנו, כחברה, רוצים מחינוך הדור הצעיר.
מטרות מערכת החינוך
המטרה העיקרית של מערכת החינוך היא להפוך את התינוקות לאנשים המסוגלים לחיות בקהילה – חיברות או סוציאליזאציה. אם בימי הביניים אדם ממוצע שנולד במרכז אירופה פגש במשך כל חייו כאלף איש, הרי היום אותו אדם פוגש אלף איש בטיול בן כמה שעות למרכז קניות גדול. רק מאה שנה לאחור הצהיר לנין (1919) שהמטרה ב"ה" הידיעה של הממשל הסובייטי היא להכחיד את האנאלפביתיות מרוסיה, כשמפקד אוכלוסין של סוף המאה התשע-עשרה גילה כי ברוסיה פחות מ-30% יודעים קרוא וכתוב.
חשוב להבין שהמטרה של מערכת החינוך נשארה זהה למטרה של מערכת החינוך מלפני מאה שנה – השינוי הוא בחברה החיברות של לפני מאתיים שנה אינה החיברות של היום. כשהקימו את מערכת החינוך כפי שאנו מכירים אותה היום, החברה באותם מקומות הייתה תעשייתית ולכן לימדו את התלמידים בעיקר קרוא וכתוב ומתמטיקה. הרעיון היה שממערכת החינוך יצאו עובדים לתעשייה: ומכן נבעו כיבוד המורה וציות לפקודותיו, הישיבה בשעות הלימוד בשקט בכיתה ולהגיע לבושים בתלבושת אחידה – כך גם בעבודה, כיבוד וציות לבוס, מנהל העבודה, בשעות העבודה עסוקים רק בעבודה ומגיעים בבגדי עבודה. דמינו לעצמכם את כורי הפחם או עובדי בתי החרושת: הם היו צריכים קצת קרוא וכתוב וקצת חשבון בשביל להבין את ההוראות של מקום העבודה, בשעות העבודה הם נדרשו רק לעבוד ולהיות שקועים בעבודה, וכמובן להגיע בבגדי עבודה מתאימים.
הסרט מטרופוליס שביים פריץ לאנג ב-1926 או הסרט זמנים מודרניים שביים צ'רלי צ'פלין מתארים את הסביבה החברתית שאליה מכוונים בתי הספר. כך גם מערכת הציונים בנויה למעשה על הרעיון שכולם נמדדים על פי עקרון אחד משווה – כמו המשכורת בשעות כך גם הציון. בהרצאתו בטד (TED) ציין סר קן רובינסון כי באופן מוזר כל בתי הספר בכל העולם מדרגים את המתמטיקה בראש סדר העדיפויות, שפות לאחר מכן, מתחת לזה המקצועות ההומניים ובתחתית אומניות – וגם באומניות יש מדרג שהמחול נמצא בתחתית. אין בית ספר בעולם שמשקיע בלמוד רקוד כמו שמשקיע במתמטיקה, אכן מתמטיקה זה חשוב, אבל גם לדעת לרקוד או לשחק כדורגל – להניע את הגוף – גם חשוב מאוד, אפילו חשוב יותר מלפני מאה שנה, כי היום אפילו האופניים חשמליים. הבעיה הגדולה שהחברה שלנו כבר אחרת ובתי הספר עדיין בתפיסה הישנה מלמדים את הילדים חיברות לחברה שאיננה עוד. אך הגיע הקורונה, שלמעשה השביתה לחלוטין את מערכת החינוך, וזו נראית כמו הזדמנות טובה לעשות את השינוי הנדרש במערכת החינוך.
רבולוציה ולא אבולוציה במערכת החינוך
החזון שלי למערכת החינוך היא שביום ההולדת 6 אדם יקבל מהמדינה מחשב נייד והתקן אחסון נייד והוא יצטרף למשחק מיוחד: מערכת החינוך. בדמיון שלי אני רואה שילוב בין מיינדקראפט ל-SIMS. הדמות במשחק תתחיל מלימוד בסיסי של קרוא וכתוב בעברית ובאנגלית, חשבון ופעילות בסיסית בעזרת שטיחון יעודי. לדמות יהיו משימות להשלים בדרגת קושי הולכת וגדולה. בהשלמת כל משימה הדמות תצבור משאבים וגם מטבעות.אפשר שאחת מהמשימות הראשונות תהיה לעצב לעצמך את האווטר.
יהיה חשוב שחלק מהמשימות יצריכו מפגשים ותקשורת שלא באמצעות מחשב, גם בין תלמידים וגם בין תלמידים למנטורים. לדוגמה משחק כדורגל שבועי שבסיומו כל אחד ניגש לשופט ומוסר לו את ההתקן הנייד שלו ומקבל משאבים ומטבעות.
ככול שהתלמידים מתבגרים, יתווספו משימות בתחומים שונים: בהיסטוריה התלמידים יראו סרט או סדרה, כמו השמנייה או הסדרה על הפלמ"ח – ואז יערך מפגש בו לכל אחד יהיה חמש דקות לדבר על נושא הקשור ומרחיב את הידיעה כשכל אחד מהמשתתפים לומד לבד נושא ומלמד את האחרים את מה שהוא למד – כאשר בזמן זה ההתקן שלו מחובר לפודיום. בגיל 13 (או בגיל אחר שיוחלט עליו) כל אחד יוכל לפתוח כדמות חשבון בנק שיהיה חלק ממערכת החינוך (חלק מהמשחק) ולחשבון זה יופקדו חלק מהמטבעות. בשלב זה יהיו מטבעות מסוגים שונים (גופני, ראלי, בסיסי, הומני, אומנות ועוד) והתלמיד יוכל להשקיע, לפתוח חשבון חיסכון ומניות. בשלב זה יתאפשר גם מסחר בחלק מהמשאבים ובחלק מהכספים. בנוסף יתאפשר לצבור משאבים וכספים על ידי לימוד אחרים במשחק.
כמובן שיהיה צורך שלכל תלמיד יהיה מורה. גם למורה יהיה אווטר במערכת, אבל המורה יצטרך לפגוש כל תלמיד שלו גם במציאות לפחות פעם בשבוע. באחריות המורה לפגוש יותר את אותם אלו שמתקשים, אם לחוד ועם כקבוצה קטנה הזקוקה לחיזוק בתחום מסוים. בנוסף כל תלמיד יהיה חייב לפגוש חברים תלמידים באופן פיזי – כל יום. אני חושב על ללמוד את ההיסטוריה של מלחמות העולם בעזרת משחק דמוי call of duty שכולל מפגשים פיזיים בהם יהיה "ניתוח אירוע" כמו בחיל האויר או ללמוד ניהול פרויקטים, כולל תקציב, על ידי בניית מבנים בעזרת משחק דמוי מינדקראפט.
להתראות כיתה (פיזית) א' – שלום אתר (וירטואלי) רמה אחת
אין ספק שהמעבר מהכיתה הפיזית בה יושבים שלושים תלמדים, לאתר הוירטואלי אליו מחוברים שלושים אווטרים, אך צריכים להיפגש הוא מעבר לא פשוט, בעיקר כי אנחנו "מקובעים" במחשבה שחייבים ללכת לכיתה פיזית כדי ללמוד. ובכלל אנחנו נגד שהילדים יהיו במחשב כל היום. אבל סביבת העבודה שלי היום היא לשבת כל היום מול המחשב ולעומת זאת לחברי הקיבוצניק, שנוהג בקומביין, יש יותר מערכות מחשב מאשר ה-PC הפשוט שלי – וגם הוא יושב כל היום בקבינת הקומביין מול מסכי המחשב!
מאחר ומערכת החינוך כרגע מושבתת, ולא נראה כי אפשר יהיה לחזור לכיתות הלימוד של שלושים ילדים בכיתה בזמן הקרוב: כדאי לנצל את המשבר הזה – ולבנות מערכת מחשב המאפשרת לימוד וחינוך וחיברות תוך שילוב לימוד עצמאי ולימוד משותף, לימוד תאורטי ופעילות גופנית. מערכת שתחנך את התינוקות חינוך שמתאים למאה ה-21 ולא למאה ה-19. יאללה תתקדמו!