חישוב מקדם אי-היעילות של ממשלה

כמה שרים צריך בשביל ממשלה יעילה? ומתי מספר השרים מקדם אי-יעילות של הממשלה? על כך השיב החוקר הבריטי פרופ' ק. נוקתקוט פרקינסון: 5 שרים (כולל ראש ממשלה) זו הממשלה היעילה ביותר.

פרופ' נורתקוט פרקינסון
פרופ' נורתקוט פרקינסון

לעניין השאלה השנייה, פרופ' פרקינסון הגיע לנוסחה הבאה אשר מכילה פרמטרים שונים :

כאשר M הוא מספר השרים הממוצע, בעוד N הוא מספר השרים המושפע מקבוצות לחץ מבחוץ. החישוב הבריטי מגיע לכדי מספר בין 19.9 – 22.4 (העשירונים מייצגים נוכחות חלקית : שרים שנמצאים חלק מהישיבה). עוד מצא פרופ' פרקינסון שלממשלה, או קבינט, או מטבחון – יש מחזור חיים. בתחילה מדובר אכן בשלושה עד חמישה, כאשר מחוץ לראש הממשלה יש עוד ארבע : אחד מתחומי הכלכלה/כספים (שר האוצר) אחד מתחום הדיפלומטיה/יחסי חוץ (שר הפנים או שר החוץ) אחד מהתחום הביטחוני (שר הביטחון או שר המשטרה) ושר המשפטים.

בשלב השני מתרחב הקבינט/מועצת המלך/המטבחון לשבעה עד תשעה חברים. התירוץ הוא שצריך עוד מומחיות (תחבורה/רפואה) אבל פרופ' פרקינסון גילה כי בקבינט בין שבעה עד תשעה רק שלושה מעצבים את המדיניות, שניים הם ספקי מידע לקבינט, אך אינם משפיעים על ההחלטות ואחד תפקידו להיות זה שמזהה את הקסטרופה הבאה (ובדרך כלל מפספס לגמרי מהיכן תבוא הרעה). רב הקבינטים בשלב השני נוטים לעמוד על תשעה, אם כי מחקרו של פרקינסון לא הצליח לעמוד על תפקידם המדויק של השניים האחרונים – הוא גילה כי קבינט בין תשעה יציב יותר ופועל לאורך זמן רב יותר מזה של שבעה.

בשלב זה משועבד הקבינט לחוק ההתרחבות – מכניסים בו שרים נוספים, מקצתם משום שהם טוענים למומחיות, אך את רובם מצרפים כדי למנוע את הטרחה והטרדה שאותם חברים יעשו לממשלה אם יישארו מבחוץ. למעשה ברגע שמכניסים אותם פנימה ומפייסים אותם – הם הופכים לסנגורי הממשלה ולא למקטרגים. בשלב זה בחיי הקבינט/ממשלה/מטבחון – עולים מספר השרים מתשעה לברך עשרים. פרופ' פרקינסון חקר ומצא כי זהו השלב בו מגיע מספר השרים/חברי הקבינט למספר המקדם אי-יעילות הממשלה/הקבינט/המטבחון: ראשית קשה מאוד לכנס את כל השרים, הן מבחינת המקום והן מבחינת הזמן. אפשר כמובן לקבוע ישיבה קבועה כל יום ראשון, אך מה לעשות עם השרים המעופפים לכנסים חשובים ברחבי העולם ומה לעשות במצבי חירום? וזו רק הבעיה הראשונה. בעצם כינוס השרים גילה פרופ' פרקינסון בעיה גדולה אף יותר: מדובר בחבורה של פוליטיקאים ברברניים, שאין באמת תועלת בעצם היותם חברי הממשלה ורובם הוכנסו לממשלה אך ורק כדי לפייס קבוצות כוח מבחוץ, ולכן נוטים אותם שרים לעדכן את קבוצות הלחץ שלהם על הנעשה בישיבה פנימה. בשלב זה של הממשלה מתחילים השרים לשקוד על נאומיהם – כל שר נושא נאום בישיבה ומיד רץ לספר לקבוצת הלחץ שלו כי הינה הם אמרו את שנדרש ממנו על ידי הקבוצה בישיבת הממשלה פנימה.

חוץ מהמובן מאליו, שהדיונים אינם יעילים והופכים למעין הצגה – המצב גורר קבוצות לחץ נוספות הדורשות ייצוג כדי ש"קולם ישמע". ואז נוסדות מפלגות בתוך מפלגות, וקבוצות בתוך המפלגות המבקשות לצבור כוח על ידי צירוף שרים לממשלה. פרופ' פרקינסון גילה כי כאשר המספר הכולל של השרים מגיע למספר בין 19.9 – 22.4 – נכנסת הממשלה לשלב הרביעי והאחרון. בנקודה זו הממשלה משנה את אופיה:

שלושת עד חמשת השרים/חברי הקבינט הקובעים והמחליטים – מתכנסים ומחליטים לפני ישיבת הממשלה – ולמעשה ישיבת הממשלה הינה לפרוטוקול בלבד. בשלב זה, מאחר וישיבות הממשלה אין בהם ממש, כי את ההחלטות קיבלו חברי המטבחון המצומצם, אין יותר התנגדות להרחבת הממשלה. כל שר נוסף לא יביא לבזבוז זמן, שהרי ממילא כל הישיבה הינה בזבוז זמן אחד גדול. הישיבה האמתית התבצעה והסתיימה בחצי שעה שלפני כינוס ישיבת הממשלה, ולמעשה אין זה באמת משנה אם יהיו 20 או 30 דוברים בישיבת הממשלה, מאחר וההחלטות כבר התקבלו ומבוצעות בידי אנשי אמון ראש ההמשלה כבר בעת בו נושאים השרים את נאומיהם בישיבת הממשלה ורצים לדווח לשולחיהם על מה שלדעתם קרה בישיבת הממשלה. כך גדל מספר השרים לשלושים ואף לארבעים, עם מומחיות ב"חיזוק וקידום קהילתי" או "שר ירושלים, מורשת ומיזמים לאומיים" או "שיתוף פעולה אזורי" (לא, לא המצאתי!).

הבעיה הגדולה של מדינת ישראל, אם כן, היא לא גידול חברי הממשלה ל 36 שרים, שהרי כבר בעת משבר הקורונה היה ברור כי ההחלטות התקבלו הרבה לפני ישיבות הממשלה, וכי קיים גוף שלטוני הקובע את המדיניות הרבה לפני שהשרים כלל מודעים לעניין או לצורך להחליט. הבעיה הגדולה הם מי הם חברי המטבחון המקבלים את ההחלטות. אני חושש שיתברר כי מדובר בראש הממשלה, באשתו ובבנו.

חוק פרקינסון - הספר

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

ליל הסדר כהלכתו בימי קורונה

מיד לאחר הקושיות, ההגדה מסבירה כי " מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח" (מתוך ההגדה). ההגדה מתמקדת בעיקר בלילה של היציאה עצמה ממצרים – כי הרי זה סיפור שיכול להשאיר את הילדים ערים. כל המכות וטביעת חיל פרעה בים סוף – עלילת אקשן לכל המשפחה. אך מעיון בשירי ההגדה, אין ספק כי חז"ל התכוונן בביטוי "יציאת מצריים" ליציאה מעבדות במצרים לעצמאות בארץ ישראל. בשיר "דיינו" (כמה מעלות טובות למקום עלינו!) משבחים חז"ל גם את "סיפוק צרכנו במדבר ארבעים שנה" וגם את "הכניסנו לארץ ישראל". אז השנה אני מציע להתמקד בסיפור שקרה לנו במדבר.

ואתחיל דווקא מתוצאות הסיפור "וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת מִלְּבַד הַמֵּתִים עַל־דְּבַר־קֹרַח"(במדבר יז 14). התחלת הסיפור כאשר הגיע בן דוד של משה ואהרון, קורח, והתלונן על כך שקופח: משה ואהרון קיבלו תפקידי מלכות והם בניו של עמרם, בנו הבכור של קהת. גם בן הדוד עוזיאל, בן בנו הקטן של קהת קיבל תפקיד מכובד לשמש כנשיא בני קהת ורק לקרח, בן בנו האמצעי של קהת לא קיבל שום תפקיד. קורח לא בא לבד, איתו הגיעו גם שלושה צאצאים של ראובן, שכזכור היה הבכור לבית יעקב, אך יעקב בחר להעביר את הבכורה דווקא ליוסף. הארבעה האלה הגיעו גם עם 250 "חברי מרכז" ודרשו את חלקם בתפקידי השררה "וַיִּקָּהֲלוּ עַל־מֹשֶׁה וְעַל־אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב־לָכֶם כִּי כָל־הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל־קְהַל יְהוָה"(במדבר טז 3). משה פונה לקורח ולבני אליאב (צאצא של ראובן) ומזמין אותם לשיחה – אך הם מסרבים לבוא. למחרת מתבצעת "תחרות" בה כל אחד מאותם 250 אנשים חשובים ואהרון מקריבים קרבן. (גם אליהו הנביא עושה "תחרות" דומה – במלכים א יח). התוצאה שהאדמה נבקעת וקורח עם כל 250 ראשי העדה וכל המעודדים שלהם פשוט נבלעים באדמה "וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל־אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל" (במדבר טז 33).

שאר העם מגיע למחרת למשה ומתלונן כי משה אשם, מאחר ומשה ושאר העם קבלו אזהרה להתרחק מקורח וקהלו "וַיִּלֹּנוּ כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל־מֹשֶׁה וְעַל־אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת־עַם יְהוָה"(במדבר יז 6). בשלב הזה ה' מאבד את זה ומחליט להשמיד את העם במגפה "כִּי־יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְהוָה הֵחֵל הַנָּגֶף" (במדבר יז 11). כאן משה פועל מיד, ונותן לאהרן אש מהמזבח – ואהרון רץ אל תוך הקהל ומפריד בין המתים ובין החיים "וַיַּעֲמֹד בֵּין־הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה" (במדבר יז 13).

ההגדה מסבירה כי "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם" (מתוך ההגדה) ובכן השנה, כשנשב לבד כל אחד בביתו – נראה עצמנו כאילו כל אחד ואחד מאיתנו מקיים את מצוות משה לשאר הקהל "וַיְדַבֵּר אֶל־הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל־תִּגְּעוּ בְּכָל־אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן־תִּסָּפוּ בְּכָל־חַטֹּאתָם" (במדבר טז 26).

והינה למנכ"ל משרד הבריאות גם קוראים משה, וגם מצוותו של משה שלנו, הנוכחי, שכל אחד יסור לאוהלו ויישאר בו פן ידבק במגפה. כמשה ההוא, גם משה זה אינו מצטיין ביחסי ציבור, ועל כן נרתם בנימין, כאהרון ביציאת מצרים, להסביר לציבור ולדברר את משה. כאז גם עתה יוצאים אנשי החוק ונעמדים בין החיים ובין המתים כדי לעצור את המגיפה. אז השנה נקיים את מצוות פסח – בכך שכל אחד יראה עצמו כאילו הוא יצא ממצרים ונמצא במדבר – ומשה מורה לו להישאר באוהל שלו. ולכל אלה שמסרבים לשתף פעולה, נקהה את שיניו בקריאת החלק בהגדה הדן בבן הרשע – ובגלל שהוציא את עצמו מן הכלל, וטוען כי הבידוד לא לו נאמר לו כי אילו היה שם, לא היה נגאל!

אז מי שאינו רשע, שישב בביתו ויעביר את ליל הסדר לבדו, יספר את סיפר קורח (שהינו חלק בלתי נפרד מיציאה מעבדות לחירות) באמצעי תקשורת שאינם פנים לפנים (טלפון, ZOOM וכיוצ') ולא ישכח להגיד, כמצוות רבן גמליאל, פסח, מצא ומרור. לשנה הבאה בירושלים הבנויה, בריאים ומסובים סביב שולחנות החג. חג שמח.

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים | סגור לתגובות על ליל הסדר כהלכתו בימי קורונה

ימים של קורונה – מה עושים עכשיו?

המצב גרוע – מספר החולים במגפת הקורונה עולה, וההשבתה של הכלכלה תביא לקריסה כלכלית. ונשאלת השאלה מה עושים עכשיו. ובכן חשוב להבין שכדי לפתור את הסוגיות – השאלה הנכונה היא איך פועלים ולא מה עושים. נשמע קצת מתחכם – אבל זה לא מתחכם – זה מהות העניין.

ימים ספורים לאחר שהנשיא קנדי נכנס לתפקיד עמדה בפניו הכרעה – האם לאשר פעולה של מתנגדי פידל קסטרו בקובה. את הפעולה תיכננו אנשי הסי.אי.איי כשנתיים ימים, עוד בימיו של קודמו בתפקיד, דוויט אייזנהאואר (שנודע בכינוי "אייק"). בפני קנדי הוצג מתווה אחד – של פלישת כוחות קובניים שאומנו על ידי הסי.אי.איי. ההחלטה של קנדי הייתה בין לאשר או לא לאשר – והפעולה הידועה בשם מפרץ החזירים הייתה כישלון טוטאלי – שלא רק שלא הפיל את משטר קסטרו – אלא אפילו חיזק את מעמדו. מיד לאחר הכישלון ביקש קנדי מאייק לבוא ולדון מה עושים עכשיו. אייק הגיע ובזיכרונותיו (ושל חלק מיועצי קנדי, לרבות אחיו רוברט) אייק התעקש שהוא לא יכנס למה הייתה ההחלטה הנכונה – אלא ביקש לברר איך התקבלה ההחלטה. התברר כי בצוות שיעץ לקנדי בהחלטה, כולל קנדי עצמו – היו רק שני אנשים שאינם חדשים – ראש הסי.אי. איי וסגנו. במאמר מוסגר יודגש כי קנדי לקח את מלוא האחריות על ההחלטה, ולא "הנחה את ראש הסי.אי.איי" למצוא פתרון לבעיה.

בעקבות אותן שיחות עם אייק (ולמרות שאייק היה מהמפלגה הרפוליקאית וקנדי מהדמוקרטית) במשבר הבא – משבר הטילים עם קובה, משבר שכמעט והביא למלחמת עולם גרעינית – כי אז עוד חשבו שאפשר לנצח במלחמה מהסוג הזה – הפעיל קנדי את הלקחים והמסקנות מכישלון מפרץ החזירים. קנדי הקים שתי קבוצות דיון – אחת שהוביל ראש המטות המשולבים (ה"רמטכ"ל" של צבא ארה"ב) ושנייה במשרד החוץ. אף קבוצה לא התקרבה לבית הלבן. בכל קבוצה היו נציגים מרמות שונות לדוגמה בשתי הקבוצות את המודיעין ייצגו קצינים מהשטח בדרגות נמוכות. עוד בכל קבוצה היו אנשי ביטחון, אנשי חוץ וגם כלכלה. קנדי עצמו לא השתתף בדיוני אף אחת מהקבוצות ואף שלח נציג מטעמו שישמש "פרקליט השטן" שיציג את טיעוני הקבוצה השנייה בדיוני הקבוצה.

שתי הקבוצות הגיעו למסקנות מה על קנדי לעשות: המטות המשולבים היו בעת תקיפה אווירית של הספינות המביאות טילים בליסטיים לקובה, ואילו משרד החוץ היו בעד הטלת סגר ימי – למנוע מהספינות מלהגיע לקובה. רק אז קנדי כינס בחדר הסגלגל בבית הלבן את ראשי הקבוצות ו"פרקליטי השטן" למען משפט זוטא בין עמדות הקבוצות – בסופה זכה הרעיון של מצור ימי – וכל השאר היסטוריה.

זה הזמן לציין, כי אותו "אייק" – היה זה שנבחר לעמוד בראש מבצע "אוברלוד" של הפלישה של בעלות הברית לחופי נורמנאדי במלחמת העולם השנייה(די דיי), וזאת על פני גנרלים כמו אלנבי, פטון ובראדלי – לא בגלל יכולותיו הצבאיות דווקא, אלא דווקא בזכות יכולותיו "להכיל" ולפשר בין האגו של הגנרלים כמו אלנבי, פטון ובראדלי. מארק טווין אמר פעם שההיסטוריה לא חוזרת על עצמה – אבל מתחרזת עם עצמה.

זה לא מסובך – צריך להקים שני צוותים, בכל צוות שבעה אנשים – אחד בריאות, שני כלכלה, שלישי ביטחון/משטרה רביעי איש רווחה, חמישי חינוך, שישי איש יחסי ציבור/פרסום/שיווק והשביעי יהיה "פרקליט הקבוצה השנייה" – בקבוצה בה היו"ר יהיה איש הרפואה הפרקליט צריך להיות מתחום הכלכלה ובקבוצה השנייה בה היו"ר הינו איש הכלכלה, הפרקליט צריך להיות איש רפואה. אישית הייתי מרחיק את הקבוצות אחת לבאר שבע והשנייה לחיפה. נותן לקבוצות שלושה ימים להוציא תחת ידם תוכנית סדורה הכוללת טיפול בכל הבעיות. אנשי יחסי הציבור/פרסום/שיווק יהיו אחראים על הצגת התוכניות – זו מול זו – לראש הממשלה.

כרגע יש תחושה שההחלטות הן תגובות מהמותן לאירועים "מתגלגלים". זה בעיה גדולה מאוד: גם אם יש ביום מסוים קפיצה במספר החולים, סגירת הסגר כתגובה פבלובית עלולה לגרום לנזק גדול ביותר לכלכלה, וזאת מבלי שיש אישוש לכך שבאמת סגירת הסגר מועילה. לא ידוע הרבה על המחלה, אבל כן ידוע כי יש תקופת דגירה של מספר ימים – כלומר עלייה במספר החולים היום – היא תוצאה של פעולות שביצענו או לא ביצענו לפני לפחות שבוע!

אנחנו, הישראלים, התברכנו בהרבה אנשים רבים וטובים: עוזי ארד, גיורא איילנד, יעקב פרי, רונן ברגמן, אילנה דיין, משה ארנס, אהרון ברק, יאיר נווה, גיא רולניק ועוד רבים וטובים. אני בטוח שבקלות נוכל למצוא תריסר אנשים – ועוד שניים.

"וַיָּשָׁב אַהֲרֹן אֶל-מֹשֶׁה, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וְהַמַּגֵּפָה, נֶעֱצָרָה. וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב מֵאֵת כָּל-נְשִׂיאֵהֶם לְבֵית אֲבֹתָם–שְׁנֵים עָשָׂר, מַטּוֹת:  אִישׁ אֶת-שְׁמוֹ, תִּכְתֹּב עַל-מַטֵּהוּ." (במדבר י"ז 15). 

פורסם בקטגוריה כללי, קבלת החלטות | סגור לתגובות על ימים של קורונה – מה עושים עכשיו?

למי להצביע בבחירות?

"הם אמרו לי תלך ימינה
אמרו לי תלך לשמאל
אמרו לך על צנוע
אמרו לך על גדול

אה וואלה
מסתבר
הגורל לא חבר
מה שכאן בטוח באופן מחודד
כולם פה גאונים בדיעבד" (דני סנדרסון, בדיעבד)

המאמר הזה נועד לאלה שעדיין לא החליטו. ולא – אין כאן גילויים מרעישים על מועמד כזה או אחר. מצביע יקר, ראשית אני מפציר בך לממש את זכותך לבחור, גם אם זה קשה.

שנית, מצביע יקר, בבואך לקלפי להצביע, תחשוב על העתיד, כי את העבר אי אפשר לשנות. הרגע הזה בקלפי – הולך לקבוע מה יהיה פה בעתיד בשאיפה לארבע שנים – אם לא נקבל מועד ג'. קשה מאוד להתנתק מהעבר, אבל ההצבעה שלך צריכה להיות מבוססת עתיד בלבד. מדינת ישראל ניצבת בפני קשיים ואתגרים, חלקם פשוטים וחלקם מורכבים. כשאתה עומד מול הקלפי (אני ממליץ שתעשה את ההחלטה לפני הקלפי, אחרת תתעכב בקלפי ותעצבן את כל אלה שעומדים בתור) חשוב מה הם אותם אתגרים העומדים בפני מדינת ישראל – ומי מהמפלגות, לדעתך, יפתור בצורה הטובה ביותר את האתגרים האלה.

הדוגמה הטובה ביותר היא מניות. נניח שלפני חצי שנה, באפריל 2019, רכשת מניות חברת X ב 100 ש"ח. ונניח שהיום שווי המניות הינו 80 ש"ח. לא בריא שההחלטה שלך אם למכור את המניה או להמשיך ולהחזיק בה תהיה על סמך כמה המניה הייתה שווה לפני חצי שנה: אם אתה סבור שהמניה עומדת לרדת לכיוון ה 70 ש"ח – תמכור, ואם אתה סבור שהמניה עומדת לעלות לכיוון ה 90 ש"ח תמשיך להחזיק במניה. נכון, רגשית אתה "מופסד" על המניה, אבל מה שחשוב הוא מה אתה חושב שהמניה תעשה מרגע זה ואילך. הדוגמה נכונה גם הפוך, רכשתה לפני חצי שנה ב 100 ש"ח והיום היא שווה 120 ש"ח. למרות שרגשית אתה מרגיש "מחובר" למניה – ההחלטה אם למכור או להחזיק צריכה לבוא רק על סמך הניתוח לאן המניה עומדת לזוז – אם לכיוון ה 130 ש"ח, תחזיק – אבל אם אתה סבור שזה לכיוון ה 110 ש"ח, ולמרות שבעבר המניה עלתה – תמכור.

כך גם בקלפי, הקרטריון שצריך לעמוד בפניך – המצביע – הוא מי המפלגה שאתה סבור שתמודד הכי טוב עם האתגרים שאתה חושב שהם החשובים ביותר. אם אתה סבור שהאתגר הגדול ביותר שעומד בפני מדינת ישראל הוא האיום הבטחוני מעזה – אז תבחר את המועמד שאתה חושב שיתמודד הכי טוב מבין המועמדים עם עזה. אם, לעומת זאת, אתה המצביע סבור כי דווקא הפערים החברתיים הוא האתגר החשוב ביותר למדינת ישראל בתקופה הקרובה, אז תבחר במפלגה שאתה חושב שתוכל לטפל טוב יותר בפערים החברתיים.

נכון, שאפשר וצריך ללמוד מהעבר לגבי כל מפלגה כיצד היא התמודדה עם אתגר כזה או אחר – אך זאת כדי להבין כיצד המפלגה תתמודד עם האתגר הזה בעתיד. מפלגה שהתמודדה נהדר עם יוקר המחייה (אם בקואלציה ואם באופוזיציה) אבל זה גרם לה, לדעתך, להיבריס כזה שנראה לך שבקדנציה הבאה היא תנוח בעניין זה על זרי הדפנא, ואתה סבור כי זו עדיין נותרה בעייה שרירה וקיימת שיש להתמודד איתה – בחר מפלגה אחרת! זה אכן נשמע קר ומנוכר, כי הרי היא פעלה רבות בתחום הזה החשוב ללבך, ואתה מרגיש כי "מגיע" לה הקול שלך – אז זהו שלא! מגיע לנו שתבחר על פי מי המפלגה שאתה חושב שתהיה הטובה ביותר לפתור את הבעיות והאתגרים העומדים בפנינו. אם המפלגה הייתה נהדרת, אבל נגמר לה הסוס – תכתוב לה ערך מפרגן בויקיפדיה, אבל תבחר בקלפי את המפלגה שאתה סבור שתהיה הטובה ביותר להתמודד מול האתגר של יוקר המחייה.

בעת האחרונה גם רבו הסיפורים על דמויות מפורסמות שהפעם החליטו שלא להצביע למפלגה שלה הצביעו בפעם הקודמת. הדוגמה הבולטת היא בנו, יבלא"ט, של מנחם בגין ז"ל, שהודיע שהוא לא יצביע לליכוד. מצביע יקר, אני מזמין אותך להתעלם מרעש רקע זה – אתה זה לא הוא! הרעיון בבחירות הוא שכל קול שווה, גם אם בנו של ראש הממשלה מודיע בריש גלי כי הוא מצביע למפלגה X ולא למפלגה Y – למה זה צריך להשפיע עליך? בסופו של יום, אתה חייב להצביע למפלגה שאתה חושב שהיא הטובה ביותר לפתרון הבעיות והאתגרים שאתה חושב שהם החשובים ביותר. כן אפשר לשמוע אנשים אחרים ודעות אחרות, ואולי גם לשנות את הדעה שלי לעניין נושא מסויים או מפלגה מסויימת. אבל אם מאן דהו מצביע למפלגה מסויימת, או שלא, זה לא סיבה להצביע בהתאם למה שאותו מאן דהו הצביע – אלא אם כן הוא הצליח לשכנע שהמפלגה לה הוא מצביע תפתור בצורה טובה יותר את האתגר.

אני אישית עוד לא החלטתי למי אני מצביע: האם אלך עם הלב או עם הראש. האם הבעייה הגדולה ביותר הניצבת בפני מדינת ישראל היא ביטחונית – בבחינת "הסורים על הגדרות" או שמא דווקא צמצום הפערים הכלכליים הוא האתגר הגדול הניצב בפני מדינת ישראל של 2020. מה שלא יהיה – נפגש בקלפי.

" שדים מקפצים בפלאש, יורים בי חיצים של אש
בבוהמה לא יודעים לרחם –
תפסיק לכוון אלי, תתן לי קצת זמן אולי
לא אותי אתה צריך לצלם!"

(מתוך השיר "תפסיק לכוון אלי", מילים דוויד קריס, תרגום יעקב מנדלבאום)

פורסם בקטגוריה קבלת החלטות | כתיבת תגובה

קבלת החלטות לשנה חדשה

לפני מספר ימים עברה בדיחה בוואטסאפ: "נגמר לי המנוי לחדר הכושר, האם לחדש אוטומטית או ללכת קודם לראות את המקום?" מיד לאחר החיוך נזכרתי שאבא שלי אומר על זה ש"זה יכול היה להיות מצחיק אם זה לא היה כל כך עצוב!". כאחד שיצא לו לשלם עבור מנוי בחדר כושר מבלי ללכת, יותר מפעם – אני מנסה להבין איך אפשר להגיע להחלטות לשנה החדשה וגם לבצע אותן. כדי לא להשאיר את הקורא במתח הינה שתי תובנות על כיצד לקבל החלטות לשנה החדשה וגם לבצע אותן:

  1. להבין שקבלת החלטות היא תהליך – וצריך לשים דגש על התהליך לפני שמחליטים.
  2. כדי לקיים לאורך זמן החלטות לשנה חדשה – ההחלטה צריכה לכלול מערכת של מחוייבויות, בונוסים ועונשים.

תהליך קבלת החלטה

תהליך קבלת החלטה מורכב משלבים והחלטות ספונטאניות שאנחנו מקבלים, הם פשוט אותו התהליך בו דילגנו על שלבים. החלטות לשנה החדשה הן מהסוג הזה של ההחלטות, הספונטניות שאחר כך אנחנו פשוט לא מבצעים אותן – כי דילגנו על שלבים.

השלב הראשון הוא שלב ההגדרה: אנחנו חייבים להגדיר לעצמנו מהי הבעייה שההחלטה צריכה לפתור, או מה האתגר אותו אנו רוצים להשיג – הרי אף אחד לא הולך לחדר כושר כי מכשירים עם משקולות זה התחביב שלו: ללכת לחדר כושר לא דומה להליכה לקולנוע. אני מניח שהאתגר הוא שמירה על פעילות גופנית. הינה זה לקח פחות מדקה ויש לנו הגדרה ברורה. כשיש הגדרה ברורה אפשר אחר כך לבדוק כל אופציה האם היא טובה למטרה או לא (שלב רביעי) – מה שלא ניתן לעשות אם דילגנו על השלב החיוני הזה.

השלב השני הוא שלב הבנת הסביבה – איך תשפיע ההחלטה שלנו – עלינו, על אחרים בסביבה ועל החלטות אחרות שלי ושל אחרים. אני מניח שההחלטה על פעילות גופנית משתלבת עם הרצון שלי לחיות חיים בריאים יותר בשנה החדשה, אם כך הדבר, יכול להיות שאני צריך לשלב את ההחלטה גם עם החלטה על תזונה יותר בריאה וגם להפסיק לעשן, כי הרי אם ההחלטה תהיה להרשם לחדר כושר, אבל במקביל אמשיך לאכול ג'אנקפוד בכמויות של גדוד ואמשיך לעשן בכמויות שמתאימות לאותו גדוד ממש – המוח שלי יסביר לי שאין טעם להמשיך עם "ההצגה" של ללכת פעם בשבוע לחדר כושר ואחדול מכך בערך אחרי פעם אחת (או יותר נכון אחרי אפס פעמים!).

השלב השלישי הוא מציאת מספר דרכי פעולה. זה אחד מאותם דברים שאנחנו הישראלים ממש אוהבים לדלג עליו וזה ממש בעוכרינו. החלטה אם כן או לא ללכת למכון כושר היא לא באמת החלטה בין שתי אפשרויות. המצב שונה לגמרי אם בתהליך קבלת ההחלטות שלי מונחות בפני מספר אפשרויות: רכיבה על אופניים, יוגה, ריקודי עם וחדר כושר ואז הבחירה של לא לעשות כלום מהרשימה היא אפשרות בפני עצמה, מאשר המצב הנפוץ יותר שיש לי למעשה רק אפשרות אחד, שכנראה לא כל כך מתאימה לי ואני משכנע את עצמי שיש לי שתי אפשרויות: אחת ללכת למכון כושר ואחת לא ללכת למכון כושר. מחקרים מראים בבירור שרוב האנשים יחליטו שלא ללכת.

השלב הרביעי הוא שלב השקילה של האפשרויות, כל אחד לגבי עצמה: האם היא מתאימה לי והאם היא עונה להגדרה של מה אני רוצה להשיג (לפי מה שקבעתי בשלב הראשון). אם אני אוכל כמו גדוד, מעשן כמו גדוד ופעם האחרונה ש"עשיתי כושר" היתה כשהתכופפתי לחפש את השלט של הטלבזיה לפני חודש: האפשרות של מרוץ איש ברזל לא עונה להגדרה של "השנה אשמור על בריאות". אני אישית מתגורר בדרום, ולי אישית הרעיון של לרכב על אופני כביש לא מתאים לי וגם לא להבנה שלי מה זה "לשמור על הבריאות". אני מניח שמבחינתי דווקא חדר כושר, הליכה, ריקודי עם – תוך בניית סרגל מאמצים מתאים, הינן אפשרויות אפשריות.

השלב החמישי הוא תיעדוף: לשים את האפשרויות ששרדו את השקילה זו מול זו (כן! אפשר בטבלה אבל לא חייבים). יש את החברה הטכנולגיים, שמבחינתם חדר הכושר הוא המקום המושלם – וזאת בתנאי שכל פעם הם ילמדו תרגיל חדש, או שימוש חדש במכשיר. יש את החברה שמחפשים את הרגע זמן לעצמם, ולהם יכול להיות מתאים דווקא הליכה – חצי שעה בסוף היום שבנוסף לספורט הם גם מצליחים לנקות את הראש. ויש את אלה הזקוקים לחברה כי לבד הם משתגעים – אז הם יכולים ללכת לחוג יוגה או ריקודי עם.

השלב השישי הוא קבלת ההחלטה – ולא תאמינו יש רבים שמדלגים גם על השלב הזה – ובגלל זה הם לא מבצעים את ההחלטה. צריך לקחת את האומץ ולהגיד – אפילו בקול רם: "אני מחליט להרשם לחדר כושר". להגיד לאישה, לילדים, לשכנים – ללכת לחדר הכושר ולהגיד שם לאחד מאנשי הצוות: "קיבלתי החלטה להתחיל לבוא להתאמן בחדר הכושר הזה פעם בשבוע". רב האנשים למעשה "מקבלים" החלטה לשנה חדשה מבלי באמת לעבור את התהליך המחשבתי של קבלת החלטה, ואז למעשה הם לא עוברים לשלב הבא שהוא שלב הביצוע.

השלב השביעי הוא ביצוע ההחלטה, וכדי לקיים לאורך זמן החלטות לשנה חדשה שיחזיקו עד השנה הבאה- צריך להקים מערכת של מחוייבויות, בונוסים ועונשים.

מערכת של מחויבויות, בונוסים ועונשים

זו התובנה השנייה לעניין קבלת החלטות לשנה חדשה, כדי לקיים אותן לאורך זמן צריך לבנות מערכת של מחוייבויות, בונוסים ועונשים. המחוייבויות הטובות ביותר היא כשיש עוד אדם מלבד זה שהמחליט המעורב בהחלטה ואולי אפילו מחוייבויות צולבת: לפנות לאישה ולהתחייב זה מול זו, שכל ערב בשעה 19:00 יוצאים ביחד לחצי שעה הליכה. אם לא מסתדר ההליכה ביחד, אז שהאישה תתחייבת לשחרר אותך ממחויבויות הבית – בתנאי שאתה יוצא להליכה. למצוא חבר שיתחייב לקחת אותך למכון כושר לפחות פעמיים בשבוע – ולהתחייב על השעות. שלום חנוך גילה לנו שכולנו ילדים של החיים, וכול ילד אנחנו אוהבים מתנות (בונוסים) ושונאים עונשים. תוסיפו למחוייבויות בונוסים ועונשים: אם החבר מתמיד במשך שלושה חודשים (כלומר אתם שניכם הלכתם במשך שלושה חודשים רצוף לפחות פעמיים בשבוע לחדר הכושר) – כל אחד קונה לשני ספר טוב. אם פיספסנו יותר מפעמיים הליכה בערב – אין סקס. (או דווקא יש?).

אז אל תחכו לראש השנה, עכשיו בחודש אלול, זמן סליחות, מיצאו לכם שלוש שעות פנויות, נקו את הראש, סגרו את הטלפונים הניידים, כבו את המסכים – קחו דף ועפרון והתחילו בתהליך של קבלת החלטות לשנה החדשה. רשמו על הדף שלפניכם מה אתם רוצים להשיג בשנה החדשה, ומתוך אלו בחרו מספר מצומצם של אתגרים. לגבי אתגרים אלו בצעו לכל אחד תהליך מסודר של קבלת החלטה לשנה החדשה. בסוף התהליך לכו ושתפו את האישה, הילדים, החברים, המשפחה המורחבת והקולגות בעבודה שזה מה שהחלטתם. אל תתבישו, עדיף לספר לקולגות בעבודה שהחלטם להפסיק לעשן – אולי הם יצחקו, אבל אם תהיו רציניים, ותספרו להם לכם תהיה מחוייבויות לבצע את ההחלטה. נניח שההחלטה שלנה החדשה היא שמראש השנה מפסיקים לעשן: תודיע על כך בבית, והילדים ישמחו לשמש לך מזכירים בעניין זה. תלה מול השולחן שלך בעבודה יומן שכותרתו "ימים ללא סיגריה" וכל יום שיעבור תסמנו באיקס (עדיך ב ווי) – אני מניח שהחברים בעבודה לא ינסו לקרוא לך לצאת איתם לפינת העישון. אם תצליח לגרור קולגה שגם הוא יפסיק לעשן, ובמקום להפסקת עישון – תצאו שניכם לסיבוב בחוץ – ושתחזרו תשימו כל אחד שקל במאפרה (שניקתם מראש – אל תהיו כאלה שלא מנקים קודם את המאפרה…) וכשהמאפרה תתמלא תקנו לכם משהו נחמד בעת הטיול במקום סיגריה (בובת כלב שאומרת כן) – יש מצב שתצליחו להתמיד בהחלטה להפסיק לעשן.

שנה טובה.

פורסם בקטגוריה קבלת החלטות | עם התגים , | כתיבת תגובה

בין המצרים

עת בין המצרים היא, בואכה תשעה באב (היום ז' באב) ונהוג לספר במעשה קמצא ובר-קמצא.הגמרא מתחילה את הסיפר במלים: "אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (משלי כח) "אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה" " – רבי יוחנן מדבר על קבלת ההחלטות של החכמים, וטען כי תהליך קבלת החלטות בו המחליטים מפחדים ומקשים ליבם – יחליטו החלטות רעות.

מעשה בעשיר בירושלים שהשם הבדוי המופיע בגמרא הינו "כמצורא" שערך משתה גדול בערך בשנת 60 לספירה. באותה תקופה החברה היהודית בארץ ישראל הייתה מפולגת. כמובן שעשירנו, כמצורא, הזמין למשתה שערך את כל החכמים (שהם כמו ראש הממשלה והשרים של היום – הם אלו ששלטו בפועל על חיי היום-יום של היהודים תחת שילטון רומי) ואת אנשיו שלו בינהם אחד העונה לשם קמצא. כמובן שהעשיר לא הלך בעצמו להזמין את אושפיזיניו אלא שלח את משרתיו, המשרת טעה והזמין במקום את קמצא, את בר קמצא. מתוך כתביו של יוספוס פלביוס היום נוטים להאמין כי מדובר במכובד טבריאני בשם קומפסוס בן קומפסוס שהתנגד למרד. בר קמצא היה מקבוצת השונאים של כמצורא – רק לשם המחשה היום יכול היה להיות שדוד ביטן מהליכוד היה עורך מסיבה ושולח להזמין את איתן לבני, קצין המבצעים של האצ"ל -ובמקום את איתן לבני השליח היה מזמין את ביתו, ציפי לבני.

בר קמצא שסבר, בטעות, כי ההזמנה מיועדת אליו וכי כמצורא מזמינו על מנת להשלים, הגיע למסיבה (אם נכונה הסברה, אזי הגיע כל הדרך מטבריה לירושלים, אין זה עניין של מה בכך בימים ההם). כמצורא שראה את אוביו יושב במסיבה, מול כל המוזמנים – כשהחכמים נמצאים גם הם, ציווה את בר קמצא לעזור מיידית את המסיבה. בר קמצא ביקש להישאר כדי לשמור על כבודו. כמצורא סירב בתוקף ודרש כי בר קמצא יעזוב מיידית. בר קמצא הציע לשלם חצי סעודתו (ויש האומרים חצי מעלות סעודת כל המוזמנים) אך כמצורא בשלו, והחכמים שותקים. בר קמצא עכשיו כבר הציע לשלם את מלוא סעודתו (ושוב יש האומרים את מלוא עלות החגיגה) אך כמצורא אחז במרפקו של בר קמצא והוציאו בכוח ובבושת פנים מהחגיגה.

בר קמצא שנעלב קשות, בייחוד משתיקת כל אורחי המסיבה ומהתנהגותו של כמצורא הלך להלשין לנירון הקיסר הרומי כי היהודים מורדים בו, נירון, שכנראה היה רגיל בהלשנות מהסוג הזה דרש "שימוע" – ובר קמצא הציע לו את המבחן הבא – שנירון ישלח קורבן ליהודים שיעלו לעולה – אם היהודים נאמנים, אזי יעלו הקורבן לעולה, ואם לא נאמנים, יסרבו היהודים להעלות לעולה את הקורבן ששלח הקיסר הרומי. נירון שלח קורבן ליהודים הכשר להעלה לעולה, אך בר קמצא בדרכו חזרה לירושלים עם העולה פגם בקורבן פגם שאינו נראה מבחוץ, אך פוסל את הקורבן (הגמרא מציעה שתי אפשרויות בשפה הפנימית או בתוך העין).

ועכשיו בפני החכמים יש הכרעה: האם להעלות לעולה את הקרבן, בכאילו, רק כדי להשקיט את רצונו של נירון ולמנוע את כעסו. ואם לא להעלות לעולה את קורבן הקיסר, להוציא את בר-קמצא להורג כדי להוכיח לקיסר רומי כי אי העלאת הקורבן שלו, אינה חלילה מרד, אלא בעקבות מעשיו של בר קמצא.

על פי הגמרא, תהליך קבלת ההחלטות שגוי והוביל את החכמים להחלטה לא נכונה – לא לעשות כלום – לא להעלות את הקורבן עולה – משום שפגום הוא לעולה – ולא להוציא להורג את בר קמצא. בדיעבד מסתבר שההחלטה היא גם החלטה גרועה, שכן חוסר המעשה מטעם החכמים, הביא לכך שנירון החליט שאכן היהודים מורדים בו והחריב את ירושלים.

"אמר רבי יוחנן ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו" (מסכת גיטין, פרק ה' דף נה עמוד ב'). רבי זכריה בן אבקולס הינו היחידי המוזכר בשמו האמיתי בסיפור, והוא יו"ר מועצת החכמים. רב החכמים היו בעד הקרבת הקורבן מטעם של "שלום מלכות" אך רבי זכריה התעקש על קוצו של יוד, ואם העגל לא מושלם אי אפשר להעלות אותו לעולה. אני מניח שהחכמים הציעו לעשות מעין העלאת קורבן, ונירון לא היה יודע, או להחליף את הקובן הפסול בקורבן שאינו פסול, וגם אז נירון לא היה יודע. במקום זאת בחר רבי זכריה פשוט לא לעשות כלום.

גם ההצעה של החכמים להוציא להורג את בר קמצא, בבחינת מוות אחד כדי להציל רבבות מבית ישראל שנהרגו בסופו של דבר בחורבן הבית – נפסלה על ידי רבי זכריה, בטענה כי חלילה עלולים להבין מהוצאתו להורג של בר-קמצא כי יש הלכה להוציא להורג כל מי שפוגע בקורבן. בקיצור אני חולק שהייתה זו "ענוותנתו" של רבי זכריה בן אבקולס – אלא האופן שבו קיבל החלטות, כיצד שמע את החכמים שעימו, והטיל על דיברהם וטו, וכן על פחדו לפעול.

על פי ספרם של הרסגור ופוקס ("רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים" , הוצאת כנרת, זמורה ביתן, דביר 2010, תש"ע) הרי שראש הצבא הצרפתי בפרוץ מלחמת העולם השניה, מוריס גוסטב גמלאן קיבל גם הוא החלטות "שלא לעשות כלום" "וחזר וטען שהוא יפתח במלחמה כאשר צרפת ואנגליה יהיו חזקות יותר מגרמניה"(שם בספרם של הרסגור ופוקס בעמוד 143). ההחלטה הראשונה של גמלאן הייתה שלא לתקוף את גרמניה בשעה שעיקר צבאה היה עסוק בכיבוש פולין. "בשורה התחתונה, החלטתו של גמלן שלא לפעול בספטמבר 1939 הייתה בבירור החלטה לא נכונה, גרועה, וניתן לומר שהיתה גם מבישה. בגללה צרפת איבדה הכול, ואיבדה באופן משפיל ומכוער שהיה כרוך גם באובדן כבודה הלאומי." (שם, שם)

כלומר ההחלטה שלא להחליט היא החלטה בפני עצמה – וחשוב מאוד לבחון "אי-החלטה" כהחלטה שלא להחליט ולא שהליך ההחלטה טרם הסתיים: לבחון האם במצב הדברים האם נכון לא לפעול. למעשה מדינת ישראל נמצאת במצב דברים כזה מול הפלשתינאים: החלטנו לא להחליט: אין לנו דרך פעולה – אנחנו "זורמים" עם המצב. נראה לי שכמו במקרה אבקולס וגמלאן ההחלטה הזו תתברר גם כלא נכונה וגם כגרועה.

פורסם בקטגוריה קבלת החלטות | כתיבת תגובה

על הקורס קבלת החלטות

קבלת החלטות הוא תהליך של בחירת אפשרות (דפ"נ) מבין שתיים או יותר דרכי פעולה אפשריות (דפ"א). התהליך מורכב משבעה שלבים:

  1. הגדרת הבעיה/האתגר/המשימה בה אנו רוצים לפתור/לטפל.
  2. הבנה של הסביבה בה אנו פועלים. מה ההחלטה שלנו תשפיע על הסביבה ודברים נוספים (לדוגמה העלאת שכר האחיות, עלול להביא לדרישות לשכר ממגזרים נוספים)
  3. זיהוי דפ"אות : לפחות שתי דפ"אות (דרכי פעולה אפשריות) אחרת עלול להיות מצב כמו במפרץ החזירים בתקופת הנשיא קנדי, או ההפתעה בלחמת יום-כיפור.
  4. שקילה לגבי כל דפ"א – בעד ונגד, וסינון הדפ"אות שממש לא נכונות.
  5. תיעדוף הדפ"אות לבחירה: מתן ציונים בפרמטרים שונים של הדפ"אות – זו מול זו.
  6. בחירה – זו למעשה לב ליבו של התהליך – קבלת ההחלטה – ואז דרך הפעולה האפשרית הופכת לדרך פעולה נבחרת (דפ"נ)
  7. ביצוע ההחלטה. שלב חשוב מאוד בקבלת החלטות, בייחוד בהחלטות שאנו יודעים שיהיו עוד החלטות כאלה בעתיד

(הערה: ההבדל בין 4 ל-5, שבשלב 4 אנו בוחנים כל דפ"א לבדה, האם היא רלוונטית לפי ההגדרה בסעיף 1. בשלב 5 אנו מעמידים את הדפ"אות שעברו את שלב הסינון של שלב 4 זו מול זו.)

בקורס נבחן החלטות "היסטוריות והיסטריות" (לקוח מכותרת סיפרם של אהוד פוקס ומיכאל הרסגור) וכמוסבר במבוא לסיפרם, ננתח בשני מישורים: החלטות נכונות או לא נכונות: האם דרך קבלת ההחלטה הייתה נכונה. ומישור שני האם ההחלטות היו טובות או גרועות, שזה במבחן הזמן, האם התוצאה שאליה הגיעו המחליטים (בהנחה שביצעו את ההחלטתם) היא התוצאה אליה כיוונו, והיא התוצאה הטובה.

לסיום חשוב לזכור שלא להחליט, היא החלטה בפני עצמה: לא לעשות כלום ולחכות: היא החלטה לבחור בדרך הפעולה של "לא לעשות כלום" ולא חוסר החלטה. 

   

פורסם בקטגוריה קבלת החלטות | כתיבת תגובה

קבלת החלטות – מבוא חלק שני

הדו"ח השני של ועדת אגרנט ביחוד הפרק הדן בקונספציית המודיעין הינו הסבר מאלף מדוע צריך לזהות דפ"אות נוספות לפני שנכנסים להליך ההחלטה.

שוויון בנטל דרך פעולה אפשרית: הקמת קרביניירי חרדי

פורסם בקטגוריה קבלת החלטות | כתיבת תגובה

קבלת החלטות – מבוא

קבלת החלטות הינו תהליך של בחירת אפשרות אחת מתוך כמה אפשרויות (לפחות שתיים) כאשר המטרה של ההחלטה היא השגת מטרה ספציפית.

לפני שאנחנו נכנסים לתהליך של קבלת החלטה יש לשקול את הדברים הבאים:

  • איך ההחלטה צריכה להתקבל (מה התהליך המתאים?) לבד, קבוצה?
  • האם יש היסטוריה של החלטה/ות – אם כן מה היו ומה היו התוצאות?
  • האם להחלטה הזו יש השפעה על החלטות אחרות? אם כן כיצד?
  • האם באמת יש להחליט או שזה מיותר (redundant)?
  • מה מסגרת הזמן? מה מידת הדחיפות?
  • חשוב מעמדת מוצא שונה – לדוגמה מה אבא שלך היה עושה? מה המתחרה?
  • מה הכי חשוב בתהליך? (איסוף, ניתוח, יעוץ, תקשורת או פרסום)?

דפ"א – דרך פעולה אפשרית.

דפ"נ – דרך פעולה נבחרת

  1. שלב ההגדרה – להגדיר מה אני רוצה להשיג בהחלטה.
  2. הבנה – להבין את התמונה הכוללת.
  3. זיהוי דפ"אות – כדי שזה באמת יהיה החלטה, יש לפחות לזהות שתי דפ"אות.
  4. שקילה – לכל דפ"א לשקול את הבעד ונגד של הדפ"א.
  5. תיעדוף – לשם את הדפ"אות זו מול זו ולראות מי עדיפה.
  6. בחירה – לבחור את הדפ"נ מבין הדפ"אות.
  7. לבצע את ההחלטה.

1. שלב ההגדרה

להגדיר את המטרה שאליה אני רוצה להגיע. חשוב לבחון את הדפ"אות לאור המטרה. ניסוח ומסגור (Framing) של ההחלטה יש לו חשיבות רבה! חשוב לזכור ש: האופן בו אני מציג את היקף הבעיה לפתרון – למעשה ממסגר את הפתרון שיבחר. כלומר הניסוח של המטרה יכול לצמצם או להרחיב את מגוון דרכי הפעולה האפשריות (דפ"א) שישקלו בעת קבלת ההחלטה.

לדוגמה אם ראש ממשלה מגדיר את מטרת החלטה "ניצחון על האויב" המסגור הוא מלחמתי ולכן דרכי הפעולה האפשריות יהיו צבאיות, לעומת זאת אם אותו ראש ממשלה יגדיר כי מטרת ההחלטה היא "לאפשר חיים שקטים לתושבי הדרום" אז יש אפשרות לדרכי פעולה אפשריות נוספות על אלא הצבאיות, לדוגמה דרכים דיפלומטיות.

2. הבנת התמונה הכוללת

תהליך קבלת ההחלטה אינו נמצא בריק, ויש מצבים בהם החלטה יכולה להשפיע על החלטות אחרות. לדוגמה מנהל בית ספר מחליט כי הוא אוסף את הטלפונים הניידים של כל התלמידים לאחר שקרו מספר מקרים בבית הספר בו תלמידים צילמו בשירותים והעלו את התמונה לאינסטגרם. פתאום יש אירוע ביטחוני כתוצאה מכך שההורים אינם מצליחים לדבר עם הילד בנייד, מגיעים כולם לבית הספר.

פורסם בקטגוריה קבלת החלטות | כתיבת תגובה

משפט אלאור אזריה

כנגד סמל אלאור אזריה ,חובש בפלוגה המבצעית של גדוד שמשון ,הוגש כתב אישום ,אשר ייחס לו עבירה ,שעניינה הריגה ,לפי סעיף 298 לחוק העונשין ועבירה ,שעניינה התנהגות שאינה הולמת ,לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי

כתב האישום קבע כי בבוקר יום חמישי ,24/3/2016 ,הגיעו שני מחבלים פלסטיניים לעמדת הבידוק בצומת ג'ילבר שבחברון ,ותקפו את הקצין והחייל שניצבו בעמדה ,בסכינים. כתוצאה מתקיפה זו של המחבלים החייל נפצע בכתפו. הקצין והחייל השיבו אש לעבר המחבלים. כתוצאה מכך ,אחד המחבלים נפגע ומת בזירת האירוע, סמוך לאחר שנורה.

הסיפור רלוונטי למחבל השני ,עבד אל-פתאח יוסרי עבד אל-פתאח אלשריף (שיכונה בקיצור אלשריף או המחבל), נפצע משישה קליעים שפגעו בגופו. שני המחבלים נותרו שכובים בזירת האירוע. מספר דקות לאחר הירי במחבלים על ידי הקצין והחייל שהותקפו, הגיע אזריה לזירת האירוע, כחלק מכוחות התגבור שהוזעקו למקום. אזריה, כחובש, סייע בטיפול בחייל הפצוע, עד שהחייל פונה על-ידי אמבולנס. בשלב מסוים לאחר מכן, ניגש אזריה לאסוף את קסדתו, שהייתה מוטלת על הקרקע, והחל לנוע לכיוון המחבל אלשריף. המערער ניגש אל חברו ליחידה,רב"ט ת'מ מסר לו את קסדתו. לאחר מכן דרך את נשקו האישי,מסוג M-4, כלפי מעלה התקרב מספר צעדים לעבר המחבל אלשריף ואז ירה כדור בודד לעבר ראשו. מותו של המחבל אלשריף נקבע לאחר מכן.

על-פי כתב האישום, המערער ביצע את הירי בניגוד לנהלי הפתיחה באש וללא הצדקה מבצעית ,שעה שהמחבל אלשריף שכב פצוע על הקרקע ,ולא היווה סכנה מיידית ומוחשית לאזריה ולא לשוהים במקום.

על-פי כתב האישום ,במעשים אלה גרם אזריה בעצם למותו של המחבל אלשריף, שלא כדין.

לפסק הדין בערעור אלאור אזריה

פורסם בקטגוריה זכויות חוקתיות | כתיבת תגובה